תמונה

בן ציון גרדיס

דרגהטוראי
שם לועזי: Ben Zion Gradis
הורים: אליעזר וחנה רחל
תאריך לידה: 1917
מקום לידהקרוסטפילס, לאטביה
תאריך נפילה א' חשון התרצ"ט
מקום קבורהבית העלמין הצבאי כפר סבא
חלקה: 1 שורה: 1 קבר: 5

בן ציון, בנם הצעיר של אליעזר גרדיס וחנה רחל לבית זאדסץ, נולד בשנת 1917 ביאון ילגבה שבלטביה, אח ל משה, פייגה, נחמן ובלומה, התאומים.

אביו אליעזר נולד בעיירה קרוסטפילס שבלטביה והיה לקצב. במהלך השנים עברה המשפחה, בעקבות עבודתו של האב, לעיר יאון ילגבה. בהמשך ביקש האב לעבור עם משפחתו, לעיר הגדולה ריגה אולם לא הספיק. בשנת 1919 כשהוא בן 46 בלבד, הלך אליעזר לעולמו, מפאת דלקת ריאות, כשהוא מותיר אחריו אלמנה וחמישה ילדים שהצעיר בהם, בן ציון, בן שנתיים בלבד.  

בשנת 1920 עברה האם וחמשת ילדיה להתגורר בריגה. חנה רחל הייתה סוחרת ובכך מצאה את פרנסתה בשנים ההן.

בן ציון למד בבית הספר היהודי "עזרא" בריגה וכנער הצטרף לנוער הציוני בריגה ובגיל 14, הודיע לאימו חנה רחל כי הוא מתכוון לעלות לארץ ישראל.
בשנת 1935 הגשים בן ציון את חלומו וב- 3 לספטמבר הגיע לארץ על סיפון האנייה "הר ציון", ומיד
 הצטרף לקיבוץ "המפלס" שליד כפר סבא. תשעה חודשים לאחר בואו לקיבוץ יצא עם קבוצת החברים הראשונה מתנועת "הנוער הציוני" והתיישב בכפר-עציון. ביוני 1936 נאלץ לעזוב את הקיבוץ ולעבוד כפועל חקלאי במשק קלמניה, כדי לעזור למשפחתו ולאחותו פייגה שהתאלמנה מבעלה ונותרה מטופלת בתינוק.

במהלך שהותו בקלמניה, התיידד מאוד עם יצחק שדה שפיקד על מפקדה של פלוגות השדה של ה"הגנה" שפעלה בשטחו של המשק. בן ציון נחשב לפועל טוב וחרוץ, הוא לא נרתע מהעבודות הקשות ביותר ושמר על מצב-רוח מרומם תמיד ונחשב ל"ליצן" שבחבורה. הוא שימש כמדריך וחוקר ונהנה משהותו במשק ומחייו בארץ ישראל.                                                                                  

לאחר שבן ציון היה עד להירצחו של חברו הטוב בידי פורעים ערבים, החליט להתגייס לחיל הנוטרים, היו אלו ימי "מאורעות הדמים". בתחילת הסתו של שנת 1938, פנה בן ציון אל יצחק שדה וביקש להתגייס לשורות ה"הגנה". יצחק שדה שהכירו נעתר לבקשתו ובכך התגייס בן ציון ל"הגנה" במקביל להיותו נוטר.                                                                                                

בני המשפחה בריגה התגאו בבן ציון על הדרך בה חיי את חייו. עם זאת, חששו לגורלו, מפאת המצב הביטחוני הקשה בארץ, באותה העת. אחיו נחמן שהיגר לארצות הברית, הפציר בבן ציון שיעזוב את חייו בארץ ויעבור אליו לארצות הברית. בן ציון היה מודע לסיכונים הכרוכים, אך בכל פעם שחשב לשגר לאחיו נחמן תשובה חיובית ולעבור לארצות הברית החליט שהוא חיוני להגנת הארץ.                                                                

במכתב האחרון כתב בן ציון לאחיו "לפעמים, כשאני מחליט לתת לך תשובה חיובית, עולה פתאום על דעתי להישאר כאן... כי כל מי שיכול להתהלך עם נשק מוכרח להישאר כאן". הוא לא הספיק לשגר מכתב זה.

בא' בחשוון תרצ"ט (26.10.1938), ששה שבועות לאחר גיוסו, הסתובב בן ציון במרכז כפר סבא, יום קודם לכן הודיעו לו שהוא יישלח עם לוחמים נוספים כתגבורת לפלוגה שפעלה בכפר יונה. בשעה 18:30 לערך, נשמעו יריות. עת הוא נשכב על האדמה, נפצע פצעי מוות מכדור שנפלט מאקדח שהיה בכיסו. אמבולנס הגיע מפתח תקווה והרופא- ד"ר בורג, ניסה להושיט לו עזרה ולהצילו אך פציעתו הייתה קשה מאד והוא נפטר מפצעיו.

יומיים לאחר מכן נערכה הלוויתו. ארונו הובא למשק קלמניה והוצב בפתח בית ההסתדרות. בדרך מהמשק לבית העלמין בכפר סבא, הונח ארונו על טנדר עטוף בדגל ובפרחים. מאות מתושבי האזור ונציגים מפלוגות הנוטרים, ליוו אותו למנוחות. הספידו אותו נציגי עיריית כפר סבא ומשק קלמניה.

לאחר שנפל, אסף מפקדו יצחק שדה את חפציו המעטים וגייס מעט כסף על מנת לשלוח את חפציו לאמו השכולה בריגה.

במהלך מלחמת העולם השנייה ניספו רבים מבני משפחתו: משפחתו כולה הובלה לגטו ריגה. אימו חנה רחל ניספתה באקציה בגטו בחודש דצמבר 1941, שתי אחיותיו וגיסתו נרצחו בחודש דצמבר 1941 ביער רומבולה: בלומה אחותו ושלושת ילדיהם: לייב, חצקאל ויהודית, פייגה אחותו ובנה יחיאל אליעזר ושיינה, אשת אחיו הבכור משה ושלושת ילדיהם: לאה, שרה אסנה ובן ציון שנקרא על שם דודו.

איסר לוריא בעלה של בלומה, שרד את המלחמה ועבר להתגורר בוינה. משה אחיו שרד את המלחמה לאחר ששהה במחנות ריכוז שונים. לאחר המלחמה נישא לאלמנה והביא לעולם בת.

נחמן  אחיו הגדול נישא לחנה הונאו והם עברו להתגורר בארצות הברית. בזמן מלחמת העולם השנייה הגיעו לבקר בריגה. נחמן הספיק לעזוב אולם חנה נותרה ונלקחה לגטו ריגה עם שאר בני המשפחה. היא שרדה מספר מחנות וחזרה לארצות הברית.

לפני שנים ספורות גילתה משפחת לוריא ניסלסון את קברו של בן ציון גרדיס בן משפחתם. הקבר נראה מוזנח ולאחר פניות המשפחה, הוחלפה מצבתו במצבה חדשה הדומה לשאר מצבות חללי מערכות ישראל, לקראת יום השנה ה – 80 לנפילתו.

סיפורו של בן ציון גרדיס, מופיע באתר יזכור של משרד הביטחון.

קורות חייו הושלמו על ידי מתנדבי "לתת פנים לנופלים", לאחר חקר ובסיוע משפחת לוריא-ניסלסון, 2018.