אפרים פייבוש, בן יחיד להוריו ז'אן ו-ואלי, נולד ב-א' טבת תרפ"ב (1.1.1922) בברלין, גרמניה.
לאחר שש שנים תחת המשטר הנאצי, עלה אפרים לארץ ישראל במסגרת עליית-הנוער ב-27.2.39 באוניה "הגליל". בארץ הצטרף לתנועת "הנוער העובד" ולהכשרה מקצועית בקרית ענבים ובמעלה החמישה. אפרים השתלם בגידול עופות ואף ריכז את ענף הלול במשק-עזר בחדרה. הוא היה קשור לקבוצת ההכשרה בכל ליבו, ועלה עימה למקום התיישבותה הקבוע בקיבוץ גזר ב-1945. גם שם שימש כמרכז הלול.
אפרים היה גם הרוח החיה בוועדת התרבות. התגלה בו כשרון משחק והוא גילם תפקידים רבים בהצגות ובמערכונים בקיבוץ. כמו כן התמסר לענייני ה"הגנה", אף כי היה פציפיסט ולא שש אלי קרב. בתקופה זו נשא אפרים לאשה את שושנה לבית האוזר.
אפרים התגייס במלחמת העצמאות לחטיבת גבעתי. הוא נפל בקרב הגנה על הקיבוץ אותו סייע להקים, השוכן בסמוך לכביש רמלה-לטרון, מול התקפת פתע של הלגיון הירדני. לאויב היתה עדיפות מוחלטת, והוא הצליח לכבוש את גזר וכמעט להחריבו. בקרב זה, ביום ג' סיוון תש"ח (10.6.1948), נהרגו 29 מגינים ביניהם גם אפרים. חטיבת יפתח הצליחה כמעט מיד לכבוש את הקיבוץ מחדש, ואפרים הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגזר. בן 26 בנופלו.
הוריו נרצחו בשואה, ככל הנראה ב-1944. הותיר אחריו את אשתו שושנה, אשר טבעה למותה כשנה לאחר נפילתו בלא שהותירו אחריהם צאצאים. אחות אשתו, שולמית, קראה את בנה שנולד לאחר מותו על שמו – אפרים.
ספד לו ידידו שלמה, בספר "יומה של גזר": "עדין נפש, צנוע, אדם חושב ובוחן דרך, מתבודד ובה בעת – אחד ממעצבי המשק, צמוד לקבוצה, פעיל ב"הגנה", מצניע לכת, הגון, הקים מפעל ראוי לשבח פרי חריצות וידיעה מקצועית ... הוא האמין כי טוב האדם מטבעו".
פרטי חייו וקורותיו של אפרים פייבוש, מופיעים באופן חלקי באתר יזכור של משרד הביטחון.
סיפורו נחקר והושלם בשנת 2017, על ידי מתנדבי "לתת פנים לנופלים".