אפרים פייבוש

אפרים פייבוש, בן יחיד להוריו יאן ו-ואלי, נולד ב- א' טבת תרפ"ב (1.1.1922) בברלין, גרמניה.

אפרים סיים שש שנות בית-ספר יסודי ושהה שש שנים תחת משטר הנאצים עד אשר עלה לארץ ישראל בשנת 1939 באוניה "הגליל", במסגרת עליית-הנוער. כאן, הצטרף לתנועת "הנוער העובד" ולהכשרה המקצועית בקרית ענבים ומעלה החמישה.

אפרים השתלם בגידול עופות ואף ריכז את ענף הלול במשק-עזר בחדרה, לפני עלותו עם קבוצתו לגזר. היה עדין-נפש ותמים באהבתו לרעיו.

אפרים היה צמוד לקבוצה בכל לב, עלה עימה למקום-התיישבותה הקבוע בגזר ב-1945, בה שימש כאחראי וכמפתח את ענף הלול. ספד לו ידידו שלמה, בספר "יומה של גזר": "עדין נפש, צנוע, אדם חושב ובוחן דרך, מתבודד ובה בעת, אחד ממעצבי המשק, צמוד לקבוצה, פעיל בהגנה, מצניע לכת, הגון, הקים מפעל ראוי לשבח, פרי חריצות וידיעה מקצועית ... הוא האמין כי טוב האדם מטבעו".

בהמשך, היה לפעיל בוועדת התרבות והצליח לרענן ולחדש את חיי התרבות בקבוצה. באפרים, התגלה כשרון משחק והוא גילם תפקידים רבים בהצגות ובמערכונים בקיבוץ והיה ב"חבר השחקנים" הקבוע שלו. את שעות הפנאי ואת הערבים, הקדיש במסירות רבה לענייני ה"הגנה", אף כי היה בטבעו פציפיסט ולא שש אלי קרב.

אפרים נשא לאשה את שושנה לבית האוזר, שנפטרה כשנה לאחר נפילתו, בלא שהשאירו אחריהם צאצאים. ואולם, אחות אשתו, שולמית, קראה לבנה שנולד לאחר מותו על שמו – אפרים.

סיפור הקרב:

גזר שכנה בסמוך לכביש רמלה-לטרון. כוחות הלגיון באזור ראו בה איום וביקשו לכובשה לקראת ההפוגה המתקרבת. ביום 10.6.1948 לקראת צהריים, התארגן כוח האויב, שמנה פלוגת לגיון ירדנית, כוחות בלתי סדירים ושריוניות, ותקף את הקיבוץ. אש האויב הכבדה הרסה את עמדות המגן ושיתקה כל אפשרות של התנגדות מאורגנת. האויב הצליח לפרוץ למשק ולכבוש אותו. בקרב זה נפל, ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגזר.

פרטי חייו וקורותיו של אפרים פייבוש, מופיעים באופן חלקי באתר יזכור של משרד הביטחון.

סיפורו  נחקר והושלם בשנת 2017, על ידי מתנדבי "לתת פנים לנופלים".