עזריאל פרידריך סנדרוביץ

עזריאל פרידריך סנדרוביץ

דרגהטוראי
שם לועזי: Friedrich Esrieil Sendrowicz
הורים: שלום יוסף נח ומרתה
תאריך לידה: י"ז אב התרפ"ג
מקום לידהוינה, אוסטריה
תאריך נפילה ד' אייר התש"ח
מקום קבורהבית העלמין הצבאי הר הרצל
אזור: א חלקה: 18 שורה: 10 קבר: 27

עזריאל פרידריך סנדרוביץ, בן יחיד לשלום יוסף נח ולמרתה גרובאואר לבית רוזנצווייג, נולד ב-י"ז באב תרפ"ג, 30.7.1923 בוינה, אוסטריה.

הוריו התגרשו בהיותו בן שנה. אין מידע נוסף על ימי צעירותו.

בשנת 1940 עלה עזריאל לארץ באוניית המעפילים "מילוס" מרומניה. האוניה נתפסה ע"י הבריטים, וכל העולים הועברו על ידם לשם גירוש לאוניה "פאטריה" בנמל חיפה. "ההגנה" הטמינה והפעילה באוניהה פצצה ב-25 בנובמבר כדי למנוע את הפלגת הגירוש, אולם הנזק שנגרם היה משמעותית גדול מהכוונה; למעלה מ-250 מעפילים נהרגו. עזריאל קפץ מהסיפון, ניצל, שחה לחוף, והועבר למחנה המעצר בעתלית.

הבריטים התירו לכ-1650 הניצולים להישאר בארץ, ועזריאל שוחרר ביוני 1941. עם חלק מהניצולים-משוחררים, הוא בחר להתגייס לצבא הבריטי ולשרת בבריגדה היהודית. במהלך השירות התחבר עם כמה מחברי משק "דורות" המגויסים, ועם השחרור הצטרף כחבר במשק. עזריאל התנסה בכמה עבודות ולבסוף התמחה באפייה. מאוחר יותר בחר לעבור לחיפה, שם המשיך לעבוד במאפייה עד תחילת מלחמת העצמאות.

עזריאל התגייס לפלמ"ח והשתתף בליווי שיירות לגוש עציון. החל מינואר 1948 השתתף עזריאל בקרבות ההגנה על הגוש, שם צורף למחלקת חי"ש (חיל השדה) ושימש כלוחם/מדריך "פיאט" – מטול נגד טנקים. ביום ד' באייר תש"ח  13.5.1948, יום הקרב האחרון בו נפל הכפר עציון והגוש כולו, נפלו 127 חללים ועזריאל ביניהם. בן 25 במותו.

ב-כ"ה בחשוון תש"י 17.11.1949, הובא גם עזריאל למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל, ונטמן בקבר אחים של חללי גוש עציון .

לא ידוע מה עלה בגורלם של בני משפחתו – אביו, אמו, בעלה מנישואיה השניים וילהלם וייס, ובנם אלפרד. עזריאל היה ככל הנראה "נצר אחרון".

עזריאל פרידריך סנדרוביץ, בן יחיד לשלום יוסף נח ולמרתה גרובאואר לבית רוזנצווייג, נולד ב-י"ז באב תרפ"ג, 30.7.1923 בוינה, אוסטריה.

הוריו התגרשו בהיותו בן שנה. אין מידע נוסף על ימי צעירותו.

בשנת 1940 עלה עזריאל לארץ באוניית המעפילים "מילוס" מרומניה. האוניה נתפסה ע"י הבריטים, וכל העולים הועברו על ידם לשם גירוש לאוניה "פאטריה" בנמל חיפה. "ההגנה" הטמינה והפעילה באוניהה פצצה ב-25 בנובמבר כדי למנוע את הפלגת הגירוש, אולם הנזק שנגרם היה משמעותית גדול מהכוונה; למעלה מ-250 מעפילים נהרגו. עזריאל קפץ מהסיפון, ניצל, שחה לחוף, והועבר למחנה המעצר בעתלית.

הבריטים התירו לכ-1650 הניצולים להישאר בארץ, ועזריאל שוחרר ביוני 1941. עם חלק מהניצולים-משוחררים, הוא בחר להתגייס לצבא הבריטי ולשרת בבריגדה היהודית. במהלך השירות התחבר עם כמה מחברי משק "דורות" המגויסים, ועם השחרור הצטרף כחבר במשק. עזריאל התנסה בכמה עבודות ולבסוף התמחה באפייה. מאוחר יותר בחר לעבור לחיפה, שם המשיך לעבוד במאפייה עד תחילת מלחמת העצמאות.

עזריאל התגייס לפלמ"ח והשתתף בליווי שיירות לגוש עציון. החל מינואר 1948 השתתף עזריאל בקרבות ההגנה על הגוש, שם צורף למחלקת חי"ש (חיל השדה) ושימש כלוחם/מדריך "פיאט" – מטול נגד טנקים. ביום ד' באייר תש"ח  13.5.1948, יום הקרב האחרון בו נפל הכפר עציון והגוש כולו, נפלו 127 חללים ועזריאל ביניהם. בן 25 במותו.

ב-כ"ה בחשוון תש"י 17.11.1949, הובא גם עזריאל למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל, ונטמן בקבר אחים של חללי גוש עציון .

לא ידוע מה עלה בגורלם של בני משפחתו – אביו, אמו, בעלה מנישואיה השניים וילהלם וייס, ובנם אלפרד.

עזריאל היה ככל הנראה "נצר אחרון".

 

סיפור חייו של עזריאל סנדרוביץ הופיע באופן חלקי באתר יזכור של משרד הביטחון.

הפרטים החסרים הושלמו בשנת 2017 על ידי מתנדבי "לתת פנים לנופלים".  

 

תרמו לחקר:

יעקב כץ , חוקר "לתת פנים לנופלים"

דוד בן דוד, מפקד גוש עציון

רן רבינוביץ, בונה אילנות יוחסין,  "לתת פנים לנופלים"

דורית פרי, מתנדבת "לתת פנים לנופלים"

רוני גולן, מתנדב "לתת פנים לנופלים"

סטיבן גלייזר, מתנדב "לתת פנים לנופלים"

הארכיון הציוני המרכזי

ארכיון גוש עציון