מאיר גנין (גנון)

מאיר גנין נולד בשנת 1898 לערך, בנם השני של דוד ופתום, אח למרדכי, נסים ורחל.

הוריו התגוררו בעיר פז במרוקו. בדרכם לעלות לארץ ישראל, נולד בטוניס בנם הבכור מרדכי, ואחריו נולד מאיר. בשנת 1906, בעת ששהו במצרים, נולד בנם נסים.

המשפחה השתקעה בעיר העתיקה בירושלים. אבי המשפחה דוד היה בעל השכלה תורנית ועסק בתורת הנסתר ("קבלה"). במקצועו היה צורף והחזיק חנות לממכר כלי כסף בשוק הצורפים שבעיר העתיקה.

משפחת גנין (גנון) הייתה בעלת נתינות צרפתית. לקראת פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נדרשו תושבי הארץ להפוך לנתיני האימפריה העות'מאנית והצעירים – ערבים כיהודים, נדרשו ליטול חלק במאמץ המלחמתי ולהתגייס לצבא העות'מאני. צעירים אשר סרבו להתגייס נלקחו בעל כורחם. ברצונם לשמור על נתינותם הצרפתית נאלצו בני המשפחה להגר למצרים, ולשהות בקרב קהילת גולי ארץ-ישראל באלכסנדריה. בשנת 1917, בעת שהותם במצרים, נולדה בתם רחל.

בשנת 1919 חזרה המשפחה לארץ, והאח הבכור מרדכי הצטרף למאמץ הפרנסה ונעשה רפד המתמחה בייצור מזרונים ובתפירת שמיכות חורף. שנה מאוחר יותר, קשיי הפרנסה והרעב ששרר באותה תקופה בארץ הביאו את מרדכי לנסות ולחפש את מזלו בחוץ לארץ. ב-1920 הוא היגר לצרפת.

בפרעות ניסן תר"פ הגיע לירושלים המון ערבי, בדרכו לחגיגות בנבי מוסא בואכה יריחו. בהגיעם לשער יפו השמיעו מנהיגיהם דברי שטנה והסתה נגד היהודים. ההמון המוסת החל להתפרע, להכות ביהודים ולבזוז את רכושם. בפרעות אלו, שהתחוללו בימי חול-המועד פסח, הוכו ונפצעו בידי מתפרעים למעלה מ-200 יהודים בעיר העתיקה ובשכונות העיר החדשה, וכן נחרבו ונשדדו בתי-מגורים, בתי-כנסת וישיבות.

מאיר הותקף על ידי קבוצה של ערבים. במאמץ רב הוא נאבק בתוקפים אולם כוחותיו לא עמדו לו והוא נרצח ונשדד בידיהם. בתסקיר המאורעות שהגיש הסופר אהרן ראובני, מתואר: "הצעיר נורה על ידי שוטר ערבי בסמוך לביתו של המושל ובנוסף הותקף ונשדד על ידי המון ערבי".

מאיר גנין נרצח ביום י"ח בניסן תר"פ (6.4.1920) והובא למנוחת עולמים בבית הקברות בהר הזיתים, בהלוויה משותפת לחללים שנפלו באותו יום. היה בן כ-21 במותו, והותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.

עם היוודע האסון חזר אחיו מרדכי לירושלים, נישא והשתקע בה. בנו בכורו נקרא בשמו של מאיר, כמו גם אחד מבניה של האחות הצעירה רחל.