מיכל גרוס נולד ב-1880 לערך, בנם של מתתיהו גרוס ומנוחה-לאה לבית גולדשמיד. משפחתם השתייכה ל"כולל וילנא", ומיכל היה אדם ירא-שמים, אדוק בדתו ומוותיקי המתפללים בכותל המערבי.
בשנת תרע"ח (1918) נפטרה אשתו באשא-דבורה; בתם היחידה פסיה היתה אז ילדה צעירה.
בפרעות ניסן תר"פ הגיע לירושלים המון ערבי, בדרכו לחגיגות בנבי מוסא בואכה יריחו. בהגיעם לשער יפו השמיעו מנהיגיהם דברי שטנה והסתה נגד היהודים. ההמון המוסת החל להתפרע, להכות ביהודים ולבזוז את רכושם. בפרעות אלו, שהתחוללו בימי חול-המועד פסח, הוכו ונפצעו בידי מתפרעים למעלה מ-200 יהודים בעיר העתיקה ובשכונות העיר החדשה, וכן נחרבו ונשדדו בתי-מגורים, בתי-כנסת וישיבות.
ר' מיכל גרוס, שעבר בשוק החדש שבעיר העתיקה בירושלים, נרצח ונשדד בידיהם ביום י"ז ניסן תר"פ (5.4.1920). הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בהר הזיתים, בהלוויה משותפת לחללים שנפלו באותו יום. בן כ-40 במותו. הותיר אחריו אם ובת.