עמנואל אלקלעי

שלום,

מצ"ב תמונתו החסרה של החלל טוראי עמנואל אלקלעי ז"ל, אותה איתרתי באתר ארגון ההגנה, ובאתר מרכז מידע פלמ"ח.

בן שושנה ושמואל
נולד בירושלים
בתרצ"א , 1931
התגורר בירושלים
שרת בפלמ"ח - חטיבת הראל
יחידה: גדוד מוריה
נפל בקרב במבצע דני
בי"א בתמוז תש"ח , 18/7/1948
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: בית טול
באזור ירושלים והסביבה
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל, קבר אחים
אזור: ב, חלקה: 4.

קורות חיים:
בן שמואל ושושנה. נולד בשנת 1931 בירושלים. מילדותו היה מחונן בקול נעים ובשמיעה מצויינת והשתתף במקהלות של חזנות ספרדית (מלאכת אביו) ובקריאה בתורה בטעמי הנגינה, בציבור בימי חג, ואת הפרוטות שקיבל בשכר זה היה נותן לצדקה או מביא הביתה. המשפחה רבת-הנפשות לא היה אמידה ועמנואל הפסיק את לימודיו לפני סיום בית-הספר העממי והחל לעבוד כחניך בבית-הדפוס "ירושלים". בגיל 16 הגיע לדרגת פועל-דפוס מסוג א'. וגם עתה היה מביא את שכרו הביתה לעזרת המשפחה.
היה מסור מאד לאמו ובשעות-הפנאי המעטות שבלילות-החורף היה מנעים לה את זמנה בקריאת סיפורים מהתורה ומהמדרשים, בשירה או בפריטה על מנדולינה. כחבר "הנוער העובד" הצטרף בגיל 13 לגדנ"ע. בגיל 15 נחבל בשעת אימונים על הר-הצופים ושכב 35 יום בגלל זעזוע-מוח. את הוריו, שחרדו לו בהעדרו מהבית בשבתות ובלילות, לרגל צאתו לאימונים, היה מרגיע בהסבירו להם כי הדבר הכרחי למען תחית המולדת.
למחרת ליל הכרזת או"ם התיצב לשירות מלא בגדוד "מוריה" של החי"ש. השתתף בקרבות רבים בירושלים ובסביבתה. שמר בנוה-יעקב עד הנסיגה, הגן על בית-החולים "הדסה" על הר-הצופים ובכל הזדמנות היה ממהר לבקר בבית להרגיע את אמו. השתתף בחיפוש אחרי נעדרי קרב הרטוב ולא שקט עד אשר מצא אחד מהם מתבוסס בדמו, ואחרי הליכה מיגעת במשך 9 שעות הוא נשאו על כתפיו כשני קילומטרים. אולם הפצוע מת. הדבר זיעזע את עמנואל והוא נשבע לנקום. הועבר עם גדודו לגדוד "הפורצים" פלמ"ח בחטיבת "הראל" ויצא לשפלה לשרות במשלטי פרוזדור ירושליםו
בקושי הצליח לבקר בבית-הוריו סמוך להתחלת ההפוגה השניה. לא נענה לשידוליהם שיישאר ללון בבית, על אף העובדה של התחלת ההפוגה. חזר לגדודו ובאותו ערב, אור ליום 18.7.1948, יצא לסיור אל משלט בית-תול שבאזור מעלה-החמישה. מהסיור לא חזר. הסיור נתקל בכוחות בלתי סדירים שתקפו בכוח עדיף. עמנואל לחם בגבורה. גם לאחר שנפצע בראשו הוסיף לירות.
מהחובש שנשלח לחבשו ביקש כי לא יגלה לאמו את דבר היפצעו.
בשעת הנסיגה נשאר שם, נחשב כנעדר ולאחר זמן נאספו עצמותיו והובאו למנוחות בקבר-אחים על הר-הרצל בירושלים ב- 28.2.1950.

בברכה,

דורון