בנם השלישי של מיכל (מונבר) ויעקב, נולד בשנת תרע"ד (1918), בעיר המדאן שבאירן.
שמואל, בן למשפחה מוכרת בעיר המדאן ובקרב העדה הפרסית בירושלים בכלל.
סבו, אבי אמו, חכים פרג', היה רופא כירורג בהמדאן. סבו, אבי אביו יעקב, שמואל בן ר' מרדכי הלוי, על שמו נקרא, היה מורה ודרשן מוכר בהמדאן, הקים את ישיבת "מנחת שמואל" וב- 1900 לכשנפתח בית ספר אליאנס, בעיר, הפך לזקן המורים.
דודו של שמואל, מנחם הלוי, היה רב ושוחט, במשך מספר שנים שימש כמורה לצרפתית בבתי ספר ממשלתיים בשנת 1910 מונה למנהל בי"ס אליאנס. כמו כן, פעל לחיזוק ערכי היהדות, לימוד העברית והפצת הרעיון הציוני. לאחר הצהרת בלפור, ייסד בעיר שלוחה של ההסתדרות הציונית ושימש כנשיאה. לאחר עלייתו לארץ בשנת 1923 מונה על ידי הוועד הלאומי לשופט בבית המשפט השלום העברי. בהמשך חייו שימש כשד"ר עבור קרן היסוד ותנועת המזרחי.
אביו של שמואל, יעקב הלוי, היה מורה בבי"ס אלינס בעיר המדאן. עם כניסת האנגלים לאירן, שימש כמתורגמן למושל הצבאי.
בשנת 1921 החליטה המשפחה לעלות לארץ ובמשך כתשעה חודשים היטלטלה, עד שהגיעה והתיישבה בירושלים.
האב, יעקב, שימש מורה באליאנס בירושלים וחינך את ילדיו בחינוך דתי. לאחר פטירתו של אחיו מנחם הלוי, תפס יעקב, האב, את רוב תפקידו והפך ליו"ר העדה הפרסית ומעסקני תנועת המזרחי בארץ.
שמואל עצמו, היה חניך בית הספר אליאנס. לאחר שעזב את ספסל הלימודים, היה לפקיד בבנק הלוואה וחסכון וחבר פעיל בתנועת המכבי.
בעקבות שני אחיו הבוגרים, (האחד שירת כגפיר), היה בין הראשונים, בשנת 1941, להתנדב לצבא הבריטי, היה חבר בפלוגת מכבי והוצב לרג'ימנט הארצישראלי.
במלחמת העולם השנייה, לקח חלק עם יחידתו בלחימה במדבר לוב, יוון וכרתים. ביום שישי כ"ו אייר תש"ד (19.5.1944), עת היה בדרכו לבית הוריו בירושלים, לחופשה, עצר בחוף הים של בת ים. יחד עם חבריו רחץ בים וטבע. שמואל הובהל לבית החולים הדסה בתל אביו אולם לא ניתן היה להצילו.
שמואל הוצבא למנוחת עולמים בבית העלמין בהר-הזיתים.
בהלוויתו השתתף קהל גדול ורבים מבני העדה האיראנית בארץ. בין המספידים היו הראשון לציון הרב בן ציון עוזיאל וכן אביו והרב הצבאי ליפשיץ אשר ציינו את מידותיו, "שהיה לא רק חיל טוב אלא גם יהודי טוב ושומר מסורת".
על קברו נחקק הפסוק "עולת בין הערביים, אשה ריח ניחוח לה' ".
פרטי חייו של שמואל הלוי וקורותיו מופיעים, באופן חלקי, באתר יזכור, של משרד הביטחון.
סיפורו הושלם וגם תמונתו נמצאה בשנת 2014, על ידי מתנדבי "לתת פנים לנופלים"