בן מאיר ומלכה, נולד בשנת 1903 בקרית עקרון, שם למד בבית-ספר יסודי ומילדותו התפתחה בו אהבת-המולדת שהניעה אותו למעשי-גבורה ללא התרברבות כלשהי. אחרי מלחמת-העולם הראשונה למד נהגות ושנים אחדות עבד בירושלים בקבוצת "המסיע", שעסקה בהובלת משאות, ומשנת 1932 ואילך היה חבר חברת האוטובוסים "המקשר" בירושלים. הוא התמסר בלב ונפש לייסוד מעונות "המקשר" ולאחר שהשתכן עם משפחתו באחת הדירות היה גם חבר ועד-השכונה כמה שנים. כחבר ה"הגנה" שנים רבות מילא חובתו בשמירה ובתובלה ואף בהסעה בדרכים מסוכנות; הוא עזר גם בשמירת הקשר בין חלקיה הפזורים של ירושלים העברית בימי המאורעות והתסיסה הערבית.
בחורף תש"ח נהג אוטובוסים משוריינים וכלי-רכב אחרים בדרכים שונות, שהיו מטרות לכדורי-האויב מן המארב ומתוך קור-רוח וזריזות כאחד השכיל לעבור בהן. דרכו האחרונה היתה ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948) בהסעת השיירה של אנשי המדע והרפואה להר-הצופים. הדרך להר הצופים עברה בשכונת שייח'-ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על-ידי הצבא הבריטי. בשעות הבוקר של 13.4.1948 יצאה שיירה להר הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחה"צ הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בסנהדריה בירושלים. הניח אישה ושני ילדים.
סיפור חייו הופיע באופן חלקי באתר יזכור של משרד הביטחון, תמונתו נמצאה וסיפור חייו הושלם בשנת 2015, ע"י מתנדבי 'לתת פנים לנופלים'