מנחם בנם של משה יענקל וסימה, נולד בשנת תר"ץ (1930) ברומניה, בעיר קלוז' שבחבל טרנסילבניה. אח להרשי וזיסל.

למד בגימנסיה העברית בעירו. 

בספטמבר 1940, שנה מתחילת מלחמת העולם השנייה, נכנס לקלוז' הצבא ההונגרי. מיד לאחר מכן הוטלו על היהודים הגבלות בתחום הפעילות הכלכלית. בקיץ אותה שנה גורשו מזרחה מאות משפחות שלא הייתה להן אזרחות הונגרית, ורובן נרצחו בעיר המבצר קמנץ-פודולסקי שבאוקראינה. בקיץ 1942 גויסו כמה מאות יהודים ונשלחו לחזית.

במרס 1944 כבשו הגרמנים את הונגריה והגיעו גם לקלוז'. בעיר הוקם גטו בו נכלאו כ-18,000 יהודי האזור. תנאי החיים הקשים חוללו מגפה אשר הרגה מאות מהם. כמה חודשים לאחר מכן גורשו היהודים לאושוויץ, שם נרצחו מרביתם.

משפחתו של מנחם שולחה לאושוויץ והושמדה שם. רק הוא שרד במחנה וזכה להגיע ליום השחרור.

לאחר המלחמה חזר מנחם לעיר הולדתו והצטרף לקבוצת "להגשמה", שמנתה כ-120 צעירים יהודים ומטרתה הייתה לעלות לארץ ישראל וכאן להקים יישוב המושתת על עקרונות השוויון. בשנת 1945, במסגרת ההכשרה של חברי הקבוצה, יצא לקולנטינה, חווה חקלאית קטנה בפרברי בוקרשט, רומניה. בהיותו הצעיר בקבוצה, כונה מנחם בן ה-16 בשם "קיצ'י מנדי", שמשמעותו - מנחם הקטן.

למרות גילו הצעיר בלט מנחם בידיעותיו - ובעיקר בשליטתו בשפה העברית - ברעיונותיו ובכשרונותיו, והיה אהוב על כולם. בקולנטינה הוא חיבר את המנון הקבוצה, שלימים ליווה את חבריה עד להתיישבותם בקרקע:

"קדימה לארץ, קדימה לבנות! / השם 'להגשמה' בשביל שניאות / נדע חובותינו לעזוב הגולה / לבנות בארצנו ארץ חדשה / ואם בדרכנו יהיו מכשולים / כולנו כאיש אחד ידינו נרים / ואז בדמנו בעוז וגבורה / נקים קבוצתנו, קבוצת 'להגשמה'".

בשנת 1946 חצו מנחם ועוד ארבעים מבני קבוצתו את הגבול ליוגוסלביה ומשם עברו לאיטליה. יחד עם קבוצת צעירים נוספת הגיעו למחנה אונר"א , בכפר קטן בדרום איטליה (סנטה מריה דה-לאוקה). הסבל והייסורים שהיו מנת חלקם בדרכים גיבשו את הקבוצה, שהפכה עבור מנחם למשפחה חמה ותומכת. במחנה זה התארגנה הקבוצה והקימה ועדות, הוציאה עיתון קיר, יזמה הופעות, הפעילה חוגים, קיימה פעילות ספורטיבית והנהיגה שיעורי עברית - בהם היה מנחם פעיל מרכזי.

לאחר תלאות רבות הצליחו חברי "להגשמה" לעלות בנמל באקולי, שליד נאפולי, על האונייה "אלברטינה" - אוניית חופים קטנה שנרכשה על ידי המוסד לעלייה ב' של ה"הגנה" באיטליה. האונייה "ברכה-פולד" הפליגה ב-9 באוקטובר 1946 מנמל מולה די-בארי כשעל סיפונה 626 מעפילים - ניצולי מחנות ריכוז וחניכי תנועות נוער חלוציות. בדרכה חברה בלב ים לאוניית המעפילים "אלברטינה" וקלטה עוד 206 מעפילים וביניהם כ-60 חברי קבוצת "להגשמה". ההפלגה התאפיינה בתקלות רבות ובתנאי מזג אוויר קשים. בהגיעה ללב ים נתפסה "ברכה פולד" על ידי הבריטים, נגררה לנמל חיפה, ולאחר מאבק קשה גורשו נוסעיה לקפריסין. בעקבות האירועים האלימים שהתפתחו בעת הגירוש כתב נתן אלתרמן בטורו השבועי את השיר "ברכה פולד".

בקפריסין שהה מנחם עם חבריו במשך כשנה. הם הקימו במחנה מתחם אוהלים משלהם, בו למדו עברית ולימודים כלליים שהועברו על ידי שליחי ה"הגנה". מנחם התמיד בלימודיו, ולא נמנע מוויכוחים אידיאולוגיים עם מוריו ועם מבוגרים ממנו.

ב- 15.14.1948 הגיע מנחם לחופי הארץ בשנית, וקבוצתו הועברה למחנה המעצר בעתלית. כעבור חודש שוחררו ונשלחו לקיבוץ אושה, להמשך ההכשרה. בסיומה עברו לקריית בנימין, לתקופת הכשרה נוספת שנקראה "עצמאות", לקראת העלייה לקרקע והקמת יישוב חדש בארץ.

רצף ההכשרה נקטע כאשר חברי הקבוצה נאלצו לנדב חמישה חברים לגיוס לצה"ל. שמו של מנחם לא עלה בהגרלה, אך הוא התנדב להחליף חבר שנבחר אשר היה ערב נישואיו.

עם ארבעת חבריו התגייס מנחם לגדוד 21 של חטיבת "כרמלי" - חטיבה מספר 2 של ה"הגנה".

ביוני 1948 השתתף מנחם בקרב ברמות נפתלי.

רמות נפתלי שבגליל העליון נוסדה בשנת 1945 כהיאחזות פלמ"ח. בהיותה אחד היישובים היהודיים הבודדים בהרי נפתלי הייתה יישוב משלט חשוב במהלך מלחמת העצמאות, והיוותה בסיס ללוחמים הישראליים במערכה על הגליל העליון. בשל קרבתה לאחת מדרכי המעבר החשובות מלבנון לארץ התבססו באזור כוחות "צבא ההצלה" הערבי בפיקוד קאוקג'י כבר בחודשי המלחמה הראשונים, ואליהם הצטרפו ערביי הסביבה. על המקום הגנו לוחמי גדוד 21 של "כרמלי" ואיתם תגבורת מחטיבת "יפתח".

ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948), ערב ההפוגה הראשונה במלחמה, נעשה מאמץ ערבי גדול לנתק את יישובי הגליל העליון המזרחי בעמק החולה ובהרי נפתלי ממדינת ישראל הצעירה. המאמץ כלל התקפות שבוצעו הן ממזרח והן מלבנון. משמר הירדן נכבשה על ידי הצבא הסורי, ובמקביל השתלטו הכוחות הערביים על מלכיה והתקדמו משם לעבר רמות נפתלי. כוח סורי הצליח להבקיע את תחום ההגנה של היישוב ולחדור לבונקר בו התבצרו מנחם וחבריו. מנחם ועוד לוחם נשלחו קדימה לעצרם, אך הסורים זרקו לעברם רימונים ומנחם רוט נהרג במקום מפגיעה בעינו מכדור שנורה ע"י צלף סורי.

בפעולה נפלו מנחם ועוד עשרים ושבעה לוחמים. היישוב רמות נפתלי החזיק מעמד, והכוח הערבי נהדף סופית מהאזור באוקטובר 1948, במבצע "חירם".

מנחם היה בן שמונה-עשרה בנופלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה.

בני הזוג חנה ומרדכי ליבר, חבריו של מנחם, קיימו את בקשתו מהם ערב גיוסו וקראו לבנם על שמו.

שלושה חודשים לאחר נפילתו של מנחם הקימו חברי קבוצת "להגשמה" את קיבוץ להגשמה, אשר ברבות הימים היה למושב שורש בפרוזדור ירושלים. בשנת 1973, במסגרת חגיגות 25 שנה לעלייה על הקרקע, הוקם גלעד לזכר מנחם במרכז המושב.

החייל 'נצר אחרון' למשפחתו. תמונתו מאתר יזכור, משרד הביטחון.