סלקה (זליג, בצלאל) ליפינר נולד ב-כ"ה שבט תרע"ב (13.2.1912)  בעיירה צבקוב בגליציה; בנם הצעיר מתוך חמישה של חיים-אהרון ליפינר ולאה לבית קייל.

בפולין נישא סלקה לפייגה לבית פליק, ויחד הם עלו ב-3.2.1935 לארץ ישראל, על סיפון האנייה "פולוניה". קודם לעלייתו לארץ היה סלקה חבר בחוות הכשרה, ובהגיעו לארץ נרשם כאיכר.

סלקה עבד כפועל והיה חבר פעיל בתנועת בית"ר ובהסתדרות העובדים הלאומיים. שבועות ספורים לאחר הגיעו לארץ נעצר, עקב חלקו במאבק למען עבודה עברית בפרדסי המושבה הרצליה. עם חבריו למעצר עבד מספר שבועות בעבודות פרך במחצבות "נור שמש".

סלקה ורעייתו התגוררו בפאתי שכונת כרם התימנים בתל אביב. בקיץ 1940 הסתיימו נישואיהם בגירושין.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, ב-22.7.1940 היה סלקה מראשוני המתגייסים לחיל התעופה המלכותי של הצבא הבריטי. הוא שירת כחבר צוות אויר מקפל מצנחים; בהמשך נשלח לסיציליה, והוצב בטייסת 145.

בערב י' אב תש"ג (11.8.1943) היו נתונים מנחתי התעופה של הצבא הבריטי בסיציליה תחת מתקפה אווירית קשה, במסגרתה נהרגו שלושה חיילים ובהם סלקה ליפינר. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי סיראקיוז שבסיציליה, איטליה. היה בן 31 במותו. סלקה ליפינר הותיר אחריו אם, אחות ושלושה אחים. אמו לאה, אחותו רחל ואחיו בנימין נרצחו בשואה.

זכרו הונצח בעתונות המקומית ובכתבי העת "כנפות" ו"הדגל".