אריה אהרון מנחם, בנם של הרב ברוך-יצחק הלוי פריינד וראשא-מינדיל לבית הכהן, נולד בשנת תרנ"ג (1893) בירושלים. אביו – מחסידי צאנז – עלה ארצה שנה קודם לכן כבן-לוויה של דודו, הרב אלכסנדר פריינד אשר התיישב בעיר העתיקה בירושלים בקרבת "בתי ראנד". אימו הייתה בתו של הרב אברהם דוב הכהן מצפת, אשר עסק רבות בפעילות ציבורית בקהילות צפת וירושלים ושימש נציגן במסעות לגיוס תרומות באירופה.
הרב ברוך-יצחק נהג בקיום מצוות בחומרה יתרה, עסק רבות בצדקה, היה ידוע בתפילותיו הנרגשות ואימץ את מנהגם של ותיקי ירושלים לקונן מדי לילה על חורבן בית המקדש וללמוד עד אור הבוקר.
בקיץ תרע"ד (1914) נפטרה אימו של אריה-אהרון, סמוך למועד יציאת אביו מהארץ לשהייה בצאנז בימי מלחמת העולם הראשונה ולאחריה. בכל אותה תקופה התגוררו אריה-אהרון ואחותו הצעירה חוה בבית הורי אימם, בעיר העתיקה בירושלים. אביו חזר ארצה בשנת תר"פ (1920), ולאחר מותו של אריה-אהרון ציין הרב קוק כי האב "היה נתמך מבנו זה".
ביום א' בחשוון תרפ"ב (2.11.1921), יום השנה הרביעי להצהרת בלפור, החלו ערבים לפרוע בעיר העתיקה ולתקוף עוברי אורח, מוסדות ובתי עסק יהודים. משבושש אביו לחזור לביתו, יצא אריה-אהרון לחפש אחריו והותקף ברחוב הבטרק שבעיר העתיקה. הוא נפצע פצעי מוות, הספיק להיכנס בשערי מלון "אמדורסקי" ושם מת מפצעיו. בן 28 במותו. על מצבתו נכתב כי עסק רבות במעשי גמילות חסדים.
אריה אהרון מנחם פריינד הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות בהר הזיתים, בהלוויה משותפת עם שלושה חללים נוספים שנפלו באותו היום. במסע הלוויה ריגש אביו את הקהל הרב בפסוקים שונים, ובאמרו: "ותערב לפניך כאילו הקרבתי קרבן". במותו היה אריה-אהרון מאורס, וכן הותיר אחריו את אביו ואחותו.
נסיבות מותו נסקרו בעיתוני התקופה.