אברהם ארוואץ נולד בשנת 1907 בשכונת נוה שלום שבגבול יפו - תל אביב, בנם הבכור של בכור שמואל ארוואץ ורבקה לבית פאפולה. אח לרפאל, רחמים, אסתר שמחה וציפורה. נצר למשפחות ספרדיות מכובדות וותיקות בארץ-ישראל. נכדו של הרב פאפולה שהיה מראשוני העדה הספרדית בארץ ומקורב למשפחות עזריאל ושלוש. אביו, מכונאי - מומחה להתקנת מגופים, משנת 1922. היה מסתובב בפרדסים עם סוס ועגלה.
אברהם, התחנך בבתי הספר "תחכמוני" ו"אליאנס", היה מראשוני ארגון "הצופים" בארץ, חבר בהסתדרות היהודים הספרדים שהצמיחה מתוכה את תנועת "דגל ציון" מתוך רצון לארגן ולשלב את הנוער המזרחי ואת הנוער העזוב שנפלט ממערכת החינוך, בחברה היישובית. אברהם היה ספורטאי מצטיין, חבר בכמה ארגוני ספורט, ועם יסוד האגודה הספורטיבית של עדות המזרח, אגודת "דגל ציון" היה ממנהליה. הוא היה פעיל באגודה ששמה לה למטרה לארגן את הנערים הספרדים והמזרחים בפעילות ספורטיבית ולאומית, מתוך רצון לשלב בין העיסוק בספורט להיבטים של חינוך ותרבות. בנוסף, בימים בהם היתה נפוצה מאוד החברות בארגונים סודיים, אברהם היה חבר בלשכת "מוריה" של הבונים החופשיים בתל אביב.
ב- 18 באוגוסט 1935 נישא לשרה בת למשפחת עזריאל מירושלים. לאחר נישואיו החל לעבוד במשרד עורך הדין המבורגר ולאחר מכן פתח לעצמו משרד בשם "נחליאל". בשל שליטתו בשפה הערבית והכרתו את מנהגי הערבים עשה רבות לרכישת קרקעות מערבים והעברתן לידי יהודים. אברהם מתואר כאיש אמיץ לב, הוא ראה בעבודתו שליחות לאומית ולמרות הסכנה שארבה לו, המשיך בפעולתו הברוכה גם בתקופת מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט. כחבר "הגנה" נאמן, שימש לה עיניים ואוזניים לנעשה בקרב הערבים. אברהם לא שת ליבו לאזהרות הרבות ששמע הן מפי יהודים והן מפי מכריו הערבים כי ראשי הכנופיות הערביות הטילו עליו גזר דין מוות, והמשיך בעבודתו. ביום ג' בניסן תרצ"ט (23.3.1939), בהיותו במשרדי הטאבו ברמלה לחתום על עסקה של קניית קרקעות מערבים, נורה ונהרג. אברהם הובא למנוחת עולמים בחלקת ה"הגנה" בבית הקברות בנחלת יצחק.
אברהם הותיר אחריו, אשה וילד בן שלוש.
כתבה לזכרו מופיעה בספר "יזכור" של מכון ז'בוטינסקי.
סיפור חייו של אברהם ארוואץ מופיע באופן חלקי, באתר יזכור של משרד הביטחון.
פרטי חייו החסרים הושלמו בשנת 2025 על ידי מתנדבי ארגון "לתת פנים לנופלים"