ברוך דיאמנט

ברוך נולד בטבריה בשנת 1919/20 להוריו פנינה (פרל) ומנחם אליעזר דיאמנט. 

על פי עדות של רונית צעירי, בתה של מלכה, אחותו של ברוך: האב מנחם אליעזר נולד בטבריה, דור חמישי בארץ. האם פנינה (שפירא מנישואים קודמים, בת יוסף קליינמן) התאלמנה מבעלה הראשון ברוסיה/אוקראינה, עלתה לארץ עם בנה אברהם, ומסופר שהושלכה לכלא בידי השלטון העותמני. בטבריה הכירה את אליעזר שהיה שוטר וכונה "המוכתר בטבריה" שפעל לשחרורה, הם נישאו, ונולדו להם חמישה ילדים: ברוך, חנה, עמנואל, אסתר ומלכה.

בנערותו היה ברוך חבר בתנועת 'הנוער העובד', והצטרף לקבוצת הנוער 'חולתא' שיצאה לסייע למתיישבי המושבה יסוד המעלה. לדברי האחיינית הייתה לו שם חברה בשם יהודית.

ביסוד המעלה עבד בין היתר בענף הדיג בימת החולה, ובארכיון ההגנה נזכר שמו כחבר ההגנה.

בליל כ"ב בתשרי תרצ"ט (17/10/1938) יצא בסירה עם קבוצת דייגים ושומרים למזרח אגם החולה, כנראה למשימת מדידות מים מטעם 'זיכיון החולה'. הסירה הותקפה על ידי כנופייה שארבה לה בסבך הקנים, ומן היריות נהרגו ברוך דיאמנט וחברו דב זגורי. שישה אחרים נפצעו, ומאוחר יותר נפטר גם אריה רחמן.

בידיעה מעיתון הארץ ביום 18/10/1938 מצוין כי ברוך ודב היו שוטרים.

המאורע נזכר גם בעיתונים 'דבר' ו'הצופה'.

בעלון של קיבוץ חולתה במלאת 9 שנים לאירוע מתוארת תקופת ה'מאורעות' ונפילתו של ברוך:

"אותו יום לא היה יום מיוחד במינו. יום אחד בתוך שלוש שנים של פורענות ביישוב כולו... היינו מטרה לכדורי המרצחים, ביום ובלילה חרד כל לב לכל סירה יוצאת. באותו יום בבוקר השכם נתאספנו שמונה עובדים ושומרים ליד מעגן הסירות... הננו כבר בדרך לביצה... עם הכניסה לפתח הירדן - פקודה: לטעון את הכלים ולהיות דרוכים.. משנכנסנו כ- 300 מטר לתוך הירדן ניעור חשד, והינה בהגיענו למקום זה פתחו עלינו באש חזקה ומרוכזת... חרטומה של סירת המוטור נתקל בגדה והיא נתקעה מול פני המתקיפים ממש...חלק מאנשינו השיב אש וחלק כיוון את הסירות בכיוון הבית...ראשון נפל ברוך שנשלח אלינו לעזרה מהתנועה והיה מסור ונאמן, ער ואמיץ ללא חת. שבועיים לפני נופלו הוא נפצע ברגלו באחת ההתקפות על הדייגים, ומשהחלים חזר לעבודתו בים ובביצה וכאן מצא את מותו כשהמילה "אימא" בפיו". באותה התקפה נהרג גם חברו דב זגורי ומאוחר יותר אריה רחמן.

באותו עלון מתואר ברוך:

"הוא בא אלינו מהתנועה לעזרה כנערים אחרים, כולם שבו לבית ההורים והוא נפל... שקט... גם חבר כמעט שלא נמצא לו בינינו... אולי חשב ורצה להישאר בתוכנו... אך לא הספקנו להכירו. עבד, נשא בעול ושתק. מעולם לא דיבר על חיי חברה... אך בעבודה היה כאחד מאיתנו וכאחד מאיתנו נפצע בצאתו לדייג. ורק אז, בהיפצעו, נודע לנו על בית חם ורך ועל עבודה קשה מילדותו. גורל אחד כהרבה נערים עובדים...                                                                             אך בצאתו פעם אחרת לים לעבוד ולהסיר קללתו וקללת הביצה הממארת המסובבתהו - נפל וזעקתו בפיו לאם. נפל ועודנו נער, ואיננו יודעים אם יש מי שיבכהו, אך ידענו - אחינו הוא".

ברוך דיאמנט נקבר בחלקה הצבאית בבית הקברות בקיבוץ כפר גלעדי בסמוך לקברו של  טרומפלדור.

שמו מונצח באנדרטאות: 

יד לחברים שנפלו לפני ובמהלך מלחמת העצמאות, בקיבוץ חולתה

יד לנופלים בני התנועה הקיבוצית - יערות מנשה (משמר העמק)

גורל בני משפחתו:

זמן קצר לאחר שברוך נהרג, נפטר אביו מנחם משברון לב ואם המשפחה פנינה עברה עם חמשת הילדים לנווה צדק  בתל אביב.

 חנה, אחותו של ברוך נישאה ליהושע קירשנבוים, נרצחה בטבח מעלה עקרבים בשנת 1954 כשהיא רק בת 31. השאירה בעל ושלוש בנות: נירה, ברכה ודרורה.

סיפור חייו של ברוך דיאמנט, מופיע באופן חלקי באתר "יזכור" של משרד הבטחון

תמונתו וקרות חייו הושלמו בשנת 2025 ע"י מתנדבי ארגון "לתת פנים לנופים"