בן נלי ואלכס. נולד בכ"ה בסיוון תרע"ה (7.6.1915) בברלין, גרמניה. היה בן יחיד להוריו ובעודו ילד חונן בחוש מוסיקאלי ונחשב ל"ילד פלא". בהיותו בן שש כבר עמד על כבודו כיהודי והכה חבר בבית הספר שהעליבו על שייכותו הלאומית. ברבות הימים נמנה עם מייסדי קן בית"ר בברלין. חבריו לתנועה זוכרים אותו כצעיר צנוע, מקשיב, כבד-ראש ומעשי ונחוש בדעתו לעלות לארץ ישראל. על אף התנגדות אמו לעלייתו התחיל בהכנות לכך, למד עברית, התאמן בספורט שימושי ולמד נהיגה. בסוף 1932 יצא עם כמה חברים וחברות בשתי מכוניות מברלין דרך וינה, ארצות הבאלקאן ואסיה הקטנה עד שהגיע לארץ ישראל. עם בואו לארץ שינה מיד את שמו לדוד בן גאון. ראשית דרכו עשה בפלוגות העבודה של בית"ר ועבד בראשון לציון, במגדל, ביסוד המעלה ובראש פינה, מקום שם עבד בשדות הטבק ועם זאת גם עבר קורס סגנים באצ"ל. בראש פינה נידב עצמו לניסויים שעשה הד"ר גדעון מר במחלות קדחת הקווארטאנה: לגופו הוחדרו חיידקי הקדחת ואלה גרמו לו סבל רב אבל המעשה הועיל הרבה לחקר המחלה. בהמשך שירותו בפלוגות השתתף בכיבוש אדמת רמת טיומקין ובכיבוש העבודה ביבנאל ואחר כך הועבר לתל-אביב. בתל-אביב שימש כמפקד שכבת בית"ר הצעירה והתמסר כל כולו לפעולות הקן, לגיוס צעירים והכשרתם. כעבור זמן נמנה עם העולים לאדמות נהריה, עבד שם כטראקטוריסט בחריש והחל עוסק בהקמת ביתו ופיתוח משקו. עם זאת היה פעיל בשמירה ובהגנת המקום. עם העליה לחניתה, ישוב "חומה ומגדל" בגליל העליון המערבי (12.3.1938), יצא לשם לעבודת החריש ועמו הטראקטור. חבוש כובע פלדה ומוקף שומרים היה ראשון שפתח ניר באדמת הטרשים של הישוב החדש. בערב פסח הודיע לאשתו כי עליו לסיים את עבודתו ומשום כך לא יחזור הביתה לליל הסדר. כאשר נסע, למחרת היום, לראות את יקיריו הותקפה המכונית שבה נסע ביריות מן המארב ודוד נפצע פצעים אנושים. הוא הספיק לכוון את אקדחו ולירות בתוקפים ולהרוג שניים מהם. דוד הוציא נשמתו בט"ז בניסן תרצ"ח (17.4.1938) ונטמן בנהריה. הניח אשה וילדה.
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
תמונתו חסרה באתר יזכור של משרד הבטחון.
תמונתו אותרה בשנת 2021 עי מתנדבי ארגון "לתת פנים לנופלים: