דוד מנדל

דוד, בן משה יצחק ושרה מנדל נולד בכ"ו באייר תר"ף (14.5.1920) בבודפשט, הונגריה, למשפחת משכילים שומרי-מסורת. כעדות אחיו היה נער שליו וצמא דעת, "בעל שאיפות אידיאליסטיות. . . בעל נפש זכה ואהוב על חבריו". כבר בגיל צעיר נמשך לרעיון הציוני ואף פעל למענו בעיר הולדתו. לימים הפסיק את לימודיו כדי לרכוש לעצמו מקצוע ולמד שפות בעזרת מילון. כך למד גם עברית.             ב-1939 עלה לארץ-ישראל כמעפיל באוניית המעפילים אגיוס ניקולאוס 2 (קונפינו טרנספורט). האונייה הפליגה מנמל בורגס בבולגריה ב- 31.3.1939, והמעפילים שלה הגיעו לחופי אשקלון  ב- 19.5.1939. לאחר הנחיתה הותקפו העולים על ידי ערביי האזור, ונתפסו בידי הצבא הבריטי. הם הועברו לבית העולים בחיפה והשתחררו.                               

מיד עם בואו לארץ הצטרף לקבוצת "שער הנגב" הסמוכה לגדרה. הוא נקשר לעבודה החקלאית ולרעיון החיים המשותפים, ובכל מקום שעבד בו היה מוכר כפועל מסור ואחראי וכמי ש"יחסו לחבריו", כעדות חברים, "היה שלם ופשוט. . . קנה לבבות, מעולם לא רב עם אדם וקשה היה להרגיזו. סבלנותו ואדיבותו מצוינות היו ואף פעם לא עזבתהו שלוות רוחו". כשעזבה קבוצת חברים מעולי טרנסילבניה את "שער הנגב" והתארגנה בגרעין-התיישבות עצמאי, שהקים במרוצת הזמן את הקיבוץ כפר סאלד, לא הצטרף אליהם דוד משום שראה ב"שער הנגב" את עתידה של העלייה מהונגריה. הוא התערה בענף הצאן של המשק ו"פשטות חיי הרועים ושלוות השדות והמרעה שבו את לבו", כדברי אחד החברים.

באוגוסט 1942 התגייס ליחידות העבריות שבצבא הבריטי, ובשורות פלוגתו הועבר למצרים לסדרת אימונים שעברו עליו בקלות בגלל חוסנו הגופני. עם קום הבריגדה היהודית בספטמבר 1944 וצירופו לחטיבה עם פלוגתו, קיבל זאת בהתלהבות רבה, אף שהצטער כי לא ניתן לו להשתתף בעלייה על הקרקע ביישוב החדש כפר-סאלד. בנובמבר 1944 הפליגו גדודי הבריגדה לאיטליה ויצאו לשטח אימונים ליד פיוגי. בתחילת מרץ 1945, חודשיים לפני סיום מלחמת העולם השנייה, השתתפו חיילי הבריגדה היהודית, שהייתה חלק מן הארמיה השמינית הבריטית, בקרבות נגד הפולש הגרמני לאיטליה. 

בכ"ט בניסן תש"ה (12.4.1945), בשעה שהתקדם עם גדודו מעבר לנהר הסניו בחזית בצפון  איטליה השיבו הגרמנים הנסוגים אש חזקה, נפגע דוד ונפל חלל.  הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בראוונה שבאיטליה שבו קבורים עוד 34 חללים יהודים ששיתו בצבא הבריטי. הניח שני אחים. שאר בני משפחתו נספו בשואה.   

בשנת 1947 קבעו חבריו בכפר סאלד לוח לזכרו בבית הקברות של הקיבוץ, לצד קברי החלקה הצבאית. זהו סלע בזלת ועל חזיתו לוח נחושת. בלוח רקועים שם הנופל ונסיבות נפילתו בניכר.

כמו כן מונצח שמו בגלעד למתנדבי היישוב העברי במלחמת העולם השנייה שנפלו בניכר, בהר הרצל שבירושלים, וביד לנופלים בני התנועה הקיבוצית ביערות מנשה סמוך למשמר העמק.