דוד-ישעיהו בן שמואל כהן נולד במרוקו בשנת 1876 לערך.
בראשית המאה העשרים נישא בעיר פז למזל דרעי, אלמנה ואם לארבעה ילדים צעירים: שני בנים ושתי בנות. זמן קצר לאחר מכן, עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בעיר העתיקה בירושלים. דוד-ישעיהו עבד בסנדלרות ובמלאכת יד.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נמנתה המשפחה עם הפליטים מארץ ישראל שנאלצו לרדת לאלכסנדריה שבמצרים. לאחר כיבוש הארץ על ידי הבריטים שבו לירושלים והתגוררו בשכונת הוואדי שבסמוך לסארייה.
ביום א' בחשוון תרפ"ב (2.11.1921), יום השנה הרביעי להצהרת בלפור, החלו ערבים לפרוע בעיר העתיקה ולתקוף עוברי אורח, מוסדות ובתי עסק יהודים. פורעים ערבים פרצו לבית המשפחה, הרגו את דוד-ישעיהו, פצעו את רעייתו מזל ואת בנה מאיר ושדדו את כל רכושם.
דוד-ישעיהו כהן הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות בהר הזיתים, בהלוויה משותפת עם שלושה חללים נוספים שנפלו באותו היום. בהלוויה השתתפו כעשרת אלפים איש, ובין נושאי ההספדים היה הראשון לציון הרב יעקב מאיר. בן 45 במותו.
חמישה מתושבי העיר העתיקה שהתגוררו בשכנות לבית המשפחה נשפטו באשמת רציחתו ונידונו לתקופות מאסר ממושכות. פרטי האירוע התפרסמו בעיתונות התקופה.