משה לייטר נולד בשנת 1899 בלבוב, גליציה.
הוא השתייך לתנועת "השומר הצעיר" בעירו. יחד עם חבריו לרעיון ולדרך היה מראשוני התנועה שעלו לארץ-ישראל, וב-21.5.1920 הגיע לחוף יפו על סיפון האונייה "קרינוליא".
משה עבד כפועל חלוץ והיה חבר בקבוצות עבודה שפעלו במושבות בגליל המזרחי: מסחה וביתניה. לאחר מכן, חבר אל גדוד העבודה "שומריה" אשר התיישב בעמק זבולון והשתתף בסלילת כביש חיפה-ג'דה. חברי הגדוד דגלו בהגשמה עצמית, עבודה, לאומיות וסוציאליזם. חיי הקבוצה לוו בקשיים רבים, בתחלואה גבוהה בקדחת ובתקופות ממושכות של אבטלה.
ביום א' בתמוז תרפ"א (7.7.1921) הגיע משה בליווי אחיו וחברם אריה קלוברג ליום סידורים ביפו, ולצורך קבלת כספים ששלחו הוריו אל סניף הבנק המקומי. בהולכם ברחוב נורו בידי ערבי; משה נפגע בבטנו ונפצע קשות. הוא הובהל לבית החולים הצרפתי, ומאוחר יותר לבית החולים "הדסה". בהמשך היום מת מפצעיו.
משה לייטר היה בן 22 במותו. הותיר אחריו הורים ומשפחה בפולין ואח יחיד בארץ-ישראל. בדברים שנכתבו לזכרו נכתב כי היה בחור שקט ורציני, וידע עברית על בורייה. בארץ, עשה שימוש בשם משפחה עברי: שלומי או סולמי.
תושב מקומי נאסר והועמד למשפט על רצח, בסיומו זוכה בשל זיהוי חלקי על-ידי העדים.
פרשת הירצחו מופיעה בעתונות התקופה ובגליונות "קונטרס". כן מונצח שמו בחוברת "קהליתנו" ברשימה לזכר השומרים והשומרות, שנפלו ומתו בארץ או בדרך אליה .