בן משה ויפה (מיכיי ואליזבט לבית הוסרל). נולד ביום כ"ד באייר תרצ"ו (16.5.1936) בבקשצ'בה שבהונגריה.
באביב 1944, עם הכיבוש הגרמני של הונגריה, החלו הגזירות כנגד היהודים, והם רוכזו בגטו עירוני. בחודש יוני הועברו למחסן הטבק בעיר, ולאחר מספר ימים הועלו על קרונות משא שיצאו לכיוון מחנות ההשמדה בפולין. כשהרכבת הייתה בקרבת מעבר הגבול לצ'כוסלובקיה, שונה לפתע כיוון נסיעתה אל מרכז הונגריה, דרך בודפסט אל אוסטריה. רכבת זו הגיעה אל מחנה הריכוז שטרסהוף, ונוסעיה חולקו לקבוצות עבודה שונות באזור וינה. משפחתו נשלחה לעבודה חקלאית עונתית בחווה ליד פרנצסדורף. עם בוא החורף הועברה המשפחה לעבודה במפעל לעיבוד עץ בתוך העיר וינה. ב-3 לאפריל 1945 שוחררה המשפחה ע"י חיילי הצבא האדום שכבשו את וינה והצליחה לחזור לבקשצ'בה ולאחר זמן לעלות לארץ ישראל. בשנת 1948. אברי ואחותו ירדנה הגיעו לקיבוץ יפעת, נקלטו והתחנכו בקיבוץ.
ב-1954 חל פילוג תנועתי בגבת, רוב בני החברה נשארו בגבת ומעטים, ביניהם אברי, עברו ליפעת. אברי סיים את לימודיו בבית-הספר ביפעת. גויס לצה"ל באוקטובר 1956. לאחר-מכן היה בצבא-הקבע.
הוא נפטר ביום י"ג בכסלו תשכ"א (2.12.1960) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.