בנם-בכורם של מרתה וקרל, נולד ביום ח' בכסלו תרפ"א (19.11.1920) בעיר הונגן שליד פרנקפורט ע"נ מיין, גרמניה. היה נער ביישן ונחבא אל הכלים, תלמיד מוכשר שעיקר עניינו בקריאה ולימוד. עם עלות היטלר לשלטון החליטו הוריו לעלות ארצה, אך בגלל קשיים כלכליים נתעכבה הנסיעה. כדי להבטיח לפחות את חיי הבן הבכור נשלח בנימין בן ה-13, בשנת 1934, לדודם שגר בסינסיטי ארה"ב. כעבור שנה, בשנת 1935, עלו ההורים עם בנם השני להתיישבות חקלאית בנהריה. עם סיום לימודיו בתיכון רצה בנימין להצטרף אליהם, אולם הוריו ראו שצעירים רבים נשלחים ללמוד חקלאות ולכן ארגנו לוולטר מקום לימוד ומקום עבודה במשק עופות במטרה שיהיה לעזר במשקם.
כשפרצה מלחמת-העולם השנייה הוא התנדב לחיל-האוויר של ארצות-הברית. עבר במשך ¾ שנה קורס טייס בקולורדו ובסיומו השתתף מבסיס ח"א באנגליה ב-20 טיסות-הפצצה גדולות מעל גרמניה, ובכללן הפצצת בסיס-הניסוי לטילים בפנמינדה. עם סיום המלחמה, ב-16.8.1946, עלה לארץ ונפגש עם הוריו לאחר 12 שנה. מטרתו היתה המשך הלימודים, הוא התקבל לפקולטה להנדסה כימית בטכניון והיה מהסטודנטים האמריקניים המעטים שהתגברו על קשיי השפה והלימודים. היה שקט, מתבודד ומסור.
לפני פרוץ מלחמת-העצמאות סירב לחזור לארה"ב והתנדב לחיל-האוויר הישראלי.
נפל ביום כ"ח באייר תש"ח (6.6.1948) בשדה התעופה בתל-אביב בהעמסת פצצות על מטוס קרב כאשר שותפו לטיסה נבהל והפיל את הפצצות. שניהם נהרגו במקום.
הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.