אהוד פרויד

אהוד (היינריך אדוארד) פרויד, בן אהרון ודבורה לבית פרנקל, נולד ב-י"ז טבת תרפ"ג ב-וינה אוסטריה (5.1.1923).

המשפחה היתה ציונית; אהוד וארבע אחיותיו היו חברים בתנועת "השומר הצעיר". בהיותו כבן ארבע עשרה התייתם מאביו; מעט לאחר מכן ב - 1.11.1937 עלה לארץ באנייה "ירושלים" עם אימו ואחיותיו אניטה ומליטה. הם הצטרפו לקיבוץ גבעת חיים לאחות הבכורה שושנה, אשר עלתה שש שנים קודם לכן. אחותו מלכה-ברטה עלתה אף היא לפניהם. אליס אחותם לא קבלה אישור עליה ונותקה מהמשפחה לשנים רבות.

בנובמבר 1940 סיים אהוד שנתיים הכשרה עם קבוצת נוער עולה מוינה שהתחנכה בקיבוץ. בחודש מרץ 1941 התגייס לחיל התובלה של צבא הבריטי והוצב לפלוגה 5 של ספקי מים. עם התגייסותו נרשם כחבר גבעת חיים במטרה להצטרף למשק עם שובו. ביחידה נתחבב מאוד על חבריו. בשירותו בטוברוק במסגרת המחנה השמיני שבמדבר המערבי נפצע מרסיס פצצה, אך בטרם נרפא נאלצה יחידתו לעזוב את טוברוק.

אהוד פונה לאוניית פצועים/חולים "ראמב הרביעית". בהפלגה מ-טוברוק לאלכסנדריה, ב-כ"ג אייר תש"ב  (10.5.1942) האנייה הופצצה וטובעה ע"י מטוסים גרמנים. בין עשרות הנספים היו שלושה חיילים ארצישראליים: אהוד פרויד, זאב  סאמט ויוסף בן מיכאל. שמותיהם נחקקו על אנדרטה בבית הקברות הצבאי ב-אל עלמיין. אהוד היה בן 19 בנופלו.

לאחר מות בנה, אמו דבורה פרויד אמרה: "הכול חייבים לצאת למלחמה נגד צורר היהודים היטלר, ואין מלחמה בלי קורבנות. רצה הגורל והבאת הקורבן הוטלה [גם] עלי, ועל מי אתלונן?"