גדליה-אריה שטירמן נולד ב-י"א תשרי תרפ"ח (25.9.1928) בעיירה סלווטיצ'ה, פולין; בנם של יעקב-יצחק שטירמן (שטירמר) וגולדה לבית שטירמר. הוריו היו בעלי חווה חקלאית, ואביו יעקב עבד גם כסנדלר. גדליה היה הילד החמישי מתוך תשעה.
את לימודיו החל גדליה בסלווטיצ'ה, אך מלחמת העולם השנייה כפתה על המשפחה חיי נדודים. במשך למעלה משש שנים הם נדדו: כשנה וחצי ברוסיה הלבנה, לאחר מכן כשנה בקווקז, כשנתיים בעיר התעשייתית ברזניקי שבאזור הרי אורל, ולבסוף לאזור קרסנודאר שבדרום רוסיה. בעיר קובאן סיים גדליה את לימודיו בבית הספר.
במרס 1946 שבה המשפחה לפולין, אך שבועות ספורים לאחר מכן עברה למחנות העקורים "בית ביאליק" ו"האליין" שבקרבת זלצבורג באוסטריה. גדליה עבד כמחסנאי, ובשנת 1948 בחר לעלות לישראל.
גדליה שטירמן גויס לצה"ל ושירת בחטיבה 7 של חיל השריון. ביום כ"א תשרי תש"י (14.10.1949) נפל בעת מילוי תפקידו, והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנחלת יצחק. בן 21 במותו. משפחתו שנותרה באירופה בחרה להגר לארצות-הברית.
שמו של גדליה שטירמן חקוק באנדרטת "משבר לתקווה", לזכרם של ניצולי השואה שעלו לארץ ונפלו.