חיים (הרמן) פיש בן אברהם-אדולף וסופי לבית קסטן, נולד בשנת תרע"ג (1913) בגרמניה.
ב-9 באפריל 1933 עלה לארץ-ישראל, התגורר בחיפה, עבד לפרנסתו כמלצר, היה חבר בברית אקדמאים ציוניים, (k.j.p) והשתלב כשחקן בניסיונות שנעשו להקים מסגרות תאטרוניות לצעירים עולי גרמניה.
בין עולי העלייה החמישית מגרמניה ומערב אירופה היו במאים ושחקנים. מראם ומבטאם היה שונה, חלקם אף לא שלט בעברית. מסורת המשחק ותפיסת תפקיד השחקן הגרמני היו שונים מאלו שהיו על הבמות בארץ באותה עת. כתוצאה מכך יוצאי גרמניה שביקשו להציג בתיאטראות בארץ נתקלו בהתנשאות ובאטימות שמנעו מהצעירים שהיו בעלי אוריינטציה תרבותית מרכז–אירופית להשתלב בתיאטרון. הממסד התיאטרוני היה בעל מסורת מזרח אירופאית שבמהותה עסקה ברגשות, מחשבות ומאווים. דמות השחקן בה הייתה נשגבת ומסוגננת, ותפקיד השחקן היה להביע רגשות ומחשבות מתוך הזדהות עם הדמות במחזה. לעומתם השחקנים, יוצאי גרמניה ומרכז אירופה היו בעלי גישה שכלתנית למשחק. השחקן הגרמני הציג את חייהם של האחרים כפי שנכתבו במחזה, השחקנים נצמדו לטקסט באופן רציונאלי, ענייני ואובייקטיבי. היה זה מפגש בין שתי גישות: הרציונאלית הגרמנית שהציגה מציאות וזו הסטניסלביסטית הרוסית שפנתה אל הרגש. כתוצאה מכך יוצאי גרמניה שביקשו להציג בתיאטראות בארץ נתקלו בהתנשאות ובאטימות שמנעו מהצעירים שהיו בעלי אוריינטציה תרבותית מרכז–אירופית להשתלב בתיאטרון.
חיים פיש היה שחקן וראה את עתידו במשחק בתיאטרון בארץ ישראל. כדי להתמודד עם דחיתם על ידי התיאטראות באותם ימים, הקימו עולי גרמניה ואירופה המערבית במות קטנות , אמנות זעירה. בשנת 1936 הוקם בחיפה 'תיאטרון עברי' ביוזמתו ובניהולו של הבמאי בנו פרנקל שעלה מגרמניה ובסיועו של אברהם שקלארש, שחקן תיאטרון מארץ ישראל שהשתלם בגרמניה, ששילב את חיים פיש על במותיו ובהצגותיו. התיאטרון הביא לפריצת דרך עם שתי הצגות. האחת, 'ים בחלון' והשניה בה פיש השתתף ואף זכה להערכה, 'קיסר ג'ונס', בבימויו של אלפרד וולף ובהשתתפות להקתה של גרטרוד קראוס. בשל סיבות כלכליות למרות תמיכת מועצת הפועלים בחיפה התיאטרון נסגר והועבר לתל אביב. חיים פיש הופיע בו בתפקידים משניים. אולם גם ניסיון זה נכשל והתיאטרון הפסיק את פעילותו ב- 1938.
בין ההצגות בהן השתתף חיים פיש בחיפה ובתל אביב: 'עני חשוב כעכבר', 'קיסר ג'ונס', 'אהבה בנמל', 'דודתו של צ'רלי', 'הצגת באלט'. ניסיון נוסף שחיים פיש השתתף בו היה ההצגה 'ילדי הפקר' בתל אביב, שהורדה בשל השתתפותם של ילדי המעון העירוני לילדים עובדים.
חיים פיש המשיך להופיע עם אברהם שקלרש ואסתר שכטר בתכניות שונות על הבמה הזעירה ב"גינת אור", בחיפה. לפני גיוסו הציג בתוכנית 'הבה נתגייסה'.
במלחמת העולם השנייה במאי 1941, התגייס לצבא הבריטי והוצב לפלוגת מובילי המים מספר 5 של חיל התובלה. הוא התגלה לפי עדות חבריו כבחור "מלא חדוות חיים, שופע עליזות ושמחה. אמן המסיבות והנשפים במחנה". בחוברת שהוציאה יחידתו הוא התבטא בזכות הביקורת: "בקורת היא הדבר הפרוגרסיבי ביותר, ורק על-ידי ביקורת גלויה אפשר לתקן". וכנגד הטענה של הבריטים שהחיילים היהודים אינם ממושמעים אמר שהאשמה היא במפקדם: "על נושאי הדרגות מוטל בד בבד עם המשמעת הצבאית להיות אנושיים, לא להשתמש בכוח הניתן להם על-ידי החוק הצבאי, לא להקשות על החיילים אלא להקל עליהם. בעל הדרגה צריך להיות חבר לחיל ולשמש סמל ודוגמא בהתנהגותו - עליו לרכוש את אהבת החיילים". ופיש מסיים: "סיסמתנו היא: חיל בכל מקום למען העניין המשותף".
חיים פיש שרת בטוברוק בעת המצור ולאחר מכן בחזית אל עלמיין. שם, ביום כ"ג באב תש"ב ( 6 באוגוסט 1942), נהרג בהפצצה אווירית והובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי הבריטי, אל-עלמיין שבמצרים. הניח הורים, אח בשם דוד ואחות בשם זנטה בארגנטינה.
על דמותו כתבו חבריו בחוברת הועד-הפועל ושמו הונצח גם ב"ספר ההתנדבות", בספר "יזכור" של מכון ז'בוטינסקי וב"ספר השנה של העיתונאים" תש"ו.
פרטי חייו הופיעו בחלקם באתר יזכור של משרד הביטחון, סיפור חייו הושלם ותמונתו נמצאה בשנת 2020 ע"י מתנדבי 'לתת פנים לנופלים'
תגובה שפורסמה ע"י דורון…
תגובה שפורסמה ע"י דורון לייטנר בתאריך 01.08.2021
לפי מודעת אבל על נפילתו של החלל פיש ז"ל, שפורסמה בעיתון "הארץ" ביום 9 באוקטובר 1942, עולה כי היה לו שם נוסף, הרמן, וכי יום נפילתו הינו ה-9 באוגוסט, 1942.
המודעה פורסמה ע"י "נשיאות ה ק.י.פ" (K.J.V. - Kartells Juedischer Verbindungen) - קרטל של אגודות יהודיות שהיה תאגיד של אגודות הסטודנטים היהודים של הרייך הגרמני. לפי מודעת האבל, החלל חיים פיש ז"ל היה חבר בקרטל הנ"ל.
מצ"ב המודעה (מקור: הספרייה הלאומית).
https://latetpanim.org.il/sites/default/files/2021-08/haretz19421009-01.2.86.2.pdf