לולה קלמן, בת שלמה-סאלו ונחה-בטי לבית ויינטראוב, נולדה ב-כ"ט סיון תרע"ב, 14 יוני 1912, בוינה אוסטריה. המשפחה השתייכה למעמד בינוני, והתגוררה ברובע השלישי בו התגוררו יהודים מעטים בלבד. אביה היה איש עסקים ושפת הדיבור בבית היתה גרמנית. בהיותה כבת אחת עשרה התייתמה מאביה. במשפחה היו עוד אח ואחות צעירים ממנה, קורט ו-אדית.
בשנת 1933 לולה עלתה לארץ והתגוררה בירושלים בשכונת בקעה בבית דג'אני. השכונה היתה מאוכלסת במשפחות אמידות והבתים היו רחבי מידות.
לולה היתה בעלת השכלה תיכונית, ושלטה היטב בגרמנית, דיברה אנגלית ומעט עברית. בירושלים באותן שנים של עליה נרחבת מארצות דוברות גרמנית, קל היה לה להסתדר בשפה זו. היא היתה תופרת, ועבדה באופנת "אפשטיין את פלהיים", אשר היתה בין החנויות המובילות לאופנת נשים.
במלחמת העולם השניה התגייסה לולה לצבא הבריטי. ב- 15.03.1942 החלה קורס נהיגה בסרפנד. חודש לאחר מכן הוצבה ליחידת הנהגות 504 בחיל הנשים, ונשלחה עם יחידתה לשרת במצרים. שם, ביום ט"ז בטבת תש"ג (24.12.1942), נהרגה לולה קלמן בתאונת דרכים; בת 30 במותה. הותירה אחריה אם, אח ואחות; שלושתם הצליחו להימלט מאירופה לניכר בטרם פרצה המלחמה. לולה קלמן הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי הבריטי בתל אל-כביר שבמצרים.