אברהם גולדשטיין, בן יצחק ומרים, נולד ב-3/3/1922 (ג' אדר תרפ"ב) בעיירה קומארובקה (Komarówka), פולין.
במהלך מלחמת העולם השנייה הצטרף אברהם לקבוצת פרטיזנים ביערות בהנהגת הרב יעקב לייב שניידרמן, גם הוא יליד העיירה. שם פגש אברהם את מלכה (לבית באדר), אשר קפצה מהרכבת שהובילה אותה למחנה ההשמדה טרבלינקה וברחה ליערות. הזוג התאהב והתחתן.
בתום המלחמה יצאו אברהם ומלכה ב"נתיב הבריחה" מפולין לרומניה. בבוקרשט ילדה מלכה את בנם הבכור דוד, אשר נפטר לאחר כשלושה חודשים מדלקת ריאות. מלכה קיבלה סרטיפיקט חירום לעליה לארץ ישראל והגיעה ארצה ב-אוקטובר 1945. אברהם לא קיבל סרטיפיקט, המשיך בנדודיו והגיע לנמל לה-ספציה באיטליה, שם קיבצו אנשי "המוסד לעליה ב'" פליטים רבים על מנת להעלותם לארץ ישראל.
הבריטים מנעו הפלגת אוניות הפליטים לארץ, אולם ב-7 לאפריל 1946 פתחו הפליטים בשביתת רעב אשר יצרה אהדה בינלאומית רחבה, ואילצה את הבריטים להתיר עלייתם על חשבון מכסת הסרטיפיקטים הקבועה. כך הגיע אברהם ארצה ע"ג האוניה "דב הוז" ב-19/5/1946, והצטרף למלכה אשתו בירושלים. הם התגוררו ב"בתי פרלמן" בשכונת מאה שערים.
עם הקמת המדינה התגייס גם אברהם להגנתה, והוצב בפלוגה ג' של חיל המשמר (ה-חי"מ) בירושלים. ביום י' באייר תש"ח (19/5/1948) נהרג אברהם בקרב בתחנת הרכבת בירושלים; בן 26 בנופלו. אברהם גולשטיין נקבר זמנית בשייח-באדר א'; ביום כ"ח אלול תש"י (10/9/1950) הועבר למנוחת עולים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.
אברהם גולדשטיין הותיר אחריו את אשתו מלכה בחודש השישי להריונה. ב-2/9/1948 נולדה בתו נחמה, אולם נפטרה לאחר כשישה שבועות. אברהם לא ידע שהותיר אחריו גם אח (אחד מתוך שני אחים ואחות) אשר שרד את השואה ב-ברה"מ. גרש-הירש גולדשטיין נפטר בשנת 1972 בצ'רנוביץ, מבלי לדעת מה עלה בגורל הוריו ואחיו. משפחתו עלתה ארצה ב-1973.