אדם ליפקין בן חיים וגלה לבית שלאנק. נולד בשנת יא טבת תרע"ב (1.01.1912) בירושלים. אדם הצעיר מבין שבעת ילדי המשפחה. המשפחה התגוררה ב"בית ליפקין" בשכונת "שערי צדק", בכניסה לשכונת "אהל שלמה" היא שכונת "אבו אל-בסל" וסמוכה לה שכונת "שערי ירושלים". סבו של אדם, ר' יצחק ליפקין, עלה לארץ-ישראל בשנת 1841 והתיישב בחברון. ב- 1861 עבר לירושלים ולימים היה בין המייסדים שכונות אלו. אביו חיים ליפקין היה חבר ועד הקהילה בעיר והיה מעורב בחברה ובחיי העיר. ימי נעוריו ובגרותו של אדם ליפקין עברו עליו בבית אביו עם שלמה אחיו ואחותו האהובה יונה. אחיותיו ואחיו הבוגרים נישאו ועזבו את הבית קודם לכן. אדם למד בירושלים בבית ספר למסחר וסיים את בית-הספר הטכני הגבוה מונטפיורי. הוא היה חבר "מכבי" ועסק הרבה בספורט. לפרנסתו עבד כטלפוניסט בתחנת הרכבת של העיר לוד. תחנת לוד היתה צומת חשובה לרכבות מאירופה למצרים. הייתה זו התחנה העמוסה והפעילה ביותר בארץ ישראל באותה עת. אדם היה חבר בארגון ההגנה ותפקידו זה הקל עליו לאסוף מידע חשוב על הכוחות הבריטיים ולמסרו למחתרת היהודית. בכ"ב תמוז תרצ"ו (12.7.1936), בעת תיקון אחד הטלפונים, פגע בו בשוגג כדור שנפלט מאקדחו של חייל בריטי והוא נהרג במקום. אדם הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הישן בתל-אביב.
שמו הונצח בספר "בדם ובאש" מאורעות תרצ"ו-תרצ"ז".
סיפור חייו באתר יזכור של משד הביטחון היה חלקי וגם תמונתו חסרה.
סיפור חייו הושלם ותמונתו נמצאה בשנת 2022 ע"י מתנדבי ארגון "לתת פנים לנופלים"