חיים צבי גרשון נולד למלכה וישעיהו טלפוס ביוני 1928- תרפ"ח, בעיר חוטין שבאזור בסרביה ב-רומניה. בהיותו בן שנתיים נפטרה אמו, וגרשון נשלח עם אחותו הגדולה שיינדל לבית הסבים. לאחר שנישא האב מחדש הוחזרו הילדים הביתה, ונולד להם אח נוסף. במלאות לגרשון ארבע שנים החל את לימודיו ב"חדר"; שנתיים לאחר מכן עבר לבית-הספר היסודי "קרוז'וק". במהלך לימודיו גילה כישרונות רבים (כולל בעבודות עץ ונחושת), והיה אהוד על חבריו.
בשנת 1941 הגיעו הגרמנים לבסרביה. גרשון ובני משפחתו גורשו למחנה ריכוז בטרנסניסטריה, שם נהרגו ההורים והבן הצעיר.
גרשון ואחותו נכללו ברשימת היתומים של עליית הנוער, אשר חולצו בידי ועדת ההצלה של יהדות רומניה. חילוץ זה התאפשר לאחר שממשלת רומניה אישרה לסוכנות היהודית להקים משרד לטיפול בהגירת יהודים, ובעקבות אישור בריטי להכניס לארץ ישראל יהודים שיגיעו דרך טורקיה. כך עלו גרשון ושיינדל לארץ בחודש יולי 1944, באוניה "קזבק" שהגיעה לטורקיה כשעל סיפונה כ-750 מעפילים. לארץ המשיכו בדרך היבשה.
גרשון בן ה-16 נקלט בכפר הנוער ב"בן שמן", משם עבר לקיבוץ "מעלה החמישה". כאשר מלאו לו 18 שנים החליט להישאר בקיבוץ; מקום עבודתו היה ברפת.
במלחמת העצמאות שירת גרשון בחיל השריון ובגדוד 52 של חטיבת "גבעתי", במסגרתה השתתף במבצע "אנ-פאר" ("אנטי-פארוק" ע"ש מלך מצרים). המבצע נערך בין ה-8 ל-11 יולי 1948 באזור קיבוץ "נגבה", לפריצת הדרך אל הנגב המנותק.
כוחות גבעתי כבשו את משלט עיבדיס, צפונית-מזרחית לקיבוץ. המצרים ערכו התקפות כבדות חוזרות ונשנות על המשלט, ולוחמי גבעתי בהגנה עיקשת הדפו אותן. בקרב זה נפל גרשון טלפוס ביום ג' תמוז תש"ח (10.7.48), והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בפתח תקווה. בן 20 בנופלו; הותיר אחריו את אחותו שיינדל.
מכיוון שכל שאר הנופלים בקרב זה הובאו לקבורה בקיבוץ נגבה, ההשערה היא שהוא נפצע בקרב, פונה לבית חולים "בילינסון", ושם מת מפצעיו.