שלמה (סם) שטרן נולד בכ"ב טבת תרע"ב (12.1.1912) בעיירה לאגוב בפולין, הצעיר מבין עשרת ילדיהם של יהודה-לייבוש שטרנשיס ורחל לבית שדלובסקי.
בשנת 1926, בהיותו בן ארבע-עשרה, נסע לצפון אמריקה והצטרף אל אחיו הבכור, שהיגר עוד קודם לכן והשתקע בטורונטו. הוא למד בבית הספר Givens Street School, וסיים את חוק לימודיו בבית הספר התיכון Harbord Collegiate Night School במגמת חשבונאות. אחרי סיום לימודיו, עבד כנהג משאית לחלוקת חלב בעסק שניהל אחיו.
בעקבות אחיו, הצטרף גם שלמה לפעילות באגודת "פועלי ציון". מאוחר יותר הצטרף לארגון "החלוץ" ובשנת 1933 יצא עם שניים מחבריו במסע אופנועים אל ארצות הברית. יחד שהו מספר חודשים בחוות הכשרה של הארגון במיניאפוליס ולאחר מכן חזרו לקנדה במטרה להצטרף לקבוצת עלייה לארץ-ישראל, בעקבות כמה יהודים קנדים גם הם מהעיר טורונטו, אשר עלו לפניהם – איזי סטיבינסקי, זלמן זינפוסקי ובן טאוב. בין חבריו לאותה קבוצה נמנה יהושע וולגלרנטר, אשר נפל לימים במלחמת העצמאות.
שלמה וחבריו עלו ב-8.11.1933 על סיפון האונייה "וולקניה". עם קבוצתו הצטרף תחילה להכשרה בדגניה ב' ולאחר פרק זמן בתל-אביב, השתקע עם קבוצת חברים במושב כפר יחזקאל. ב-1936 הצטרף לקיבוץ גינוסר.
שלמה השתלב בעבודה ובחיי החברה בגינוסר, היה חבר פעיל ומסור בקיבוצו, מלא חדוות-חיים ושופע אופטימיות גם ברגעים קשים. חברו יעקב מילר סיפר: "ראיתיו יום יום יוצא לעבודתו כשהעליצות אינה סרה ממנו, בידו האחת פת-שחרית ובשניה מושכות הפרד אשר איתו עבד זמן רב במושבה וכה הוא רוכב במורד הגבעה, גוו שזוף ועל פניו חיוך. מסירות והתמדה היו תכונותיו. יחד עם כל החברים עבר תקופות משבר קשות בחברה וידע להתגבר ולהמשיך. בהיותו חבר בוועדת סידור העבודה היה יורד ערב-ערב ללשכת העבודה במושבה והיה נלחם כמעט בקנאות על מקומנו".
לאחר פרוץ המאורעות ב-1936 נטל חלק בהגנה על הקיבוץ ממתקפות חוזרות ונשנות. באחד המקרים, שלמה ניצב בעמדת הגנה עם אחד מחבריו בזמן התקפה חזקה על המושבה מגדל, כשמטר חזק של כדורים ניתך עליהם מ-3 צדדים, אך הם יצאו ללא פגע.
הוריו ואחיו ניסו להשפיע עליו לחזור לקנדה, אך הוא סירב להשתמש בכרטיס ההפלגה שנשלח אליו. במכתבו לאחיו כתב בין השאר: ".....איך תוכל לתבוע ממני בתנאים כאלה לעזוב את הארץ? .....כיצד אבאר את צעדי זה לילדיכם ולילדי? האספר להם שזנחתי את ארץ עתידנו בשעת מלחמתה, כדי לחיות חיים יותר נוחים ויותר טובים בגלות?".
בליל י"ח באדר תרצ"ט (9.3.1939), בעמדו כנוטר על משמרתו בקיבוץ גינוסר, תקפה קבוצת פורעים ערבים את הקיבוץ ושלמה נהרג מהתפוצצות רימון יד בעת שניסה לשלוף נצרתו ולהניס את התוקפים. הוא נפטר מפצעיו והובא למנוחות בבית העלמין של גינוסר. בן 27 היה במותו.
חברו אבשלום צורף הספידו: "הוא נמנה עם המצניעים לכת, המרבים לעשות וממעיטים דיבורים, אשר מעשיהם פורצים את גבול יכולת הביטוי, כאותם האילנות אשר קולם לא נשמע משום שפירותיהם מעידים על טיבם. ולעיני מזדקרת דמותו: המסירות שבו לרעיון, לחברה, לעבודה ולהגנה".
לאחר מותו הוציאו חבריו חוברת לזכרו. שמו הונצח בגן הבנים בקיבוץ גינוסר ובאנדרטת יד לנופלים בני התנועה הקיבוצית שביערות מנשה.