משה נוסקוביץ' נולד בתרפ"א (1921) בעיירה זדונסקה-וולה שליד לודז', פולין, בנם של אברהם נוסקוביץ' וחיה-שרה לבית מלמד. משפחתו הייתה אמידה והבית ספוג מסורת יהודית.
משה היה ילד שובב, עליז ומלא-חיים. בהיותו כבן 9 הצטרף לתנועת "העובד הציוני" בעירו ועבר בה את כל השלבים: מחניך, מדריך ועד חבר הנהגת הקן. בשנת 1939 יצא עם חבריו להכשרה בחוות התנועה בצ'נסטוכוב.
ב-2.3.1941, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הגיע לארץ-ישראל דרך מעבר ראש פינה. הוא נכנס ללמוד במוסד החינוכי שבמושבה מגדיאל והיה מתלמידי המחזור הראשון של המוסד. משה התחבב על חבריו וגם התבלט בכושר מנהיגות. כעבור שנה עזב את מגדיאל, הצטרף אל חברי תנועתו שהיו בקבוצת הדר שבהרצליה ומשם עלה עם ראשוני החברים להתיישבות בניצנים שבדרום.
לבד מעבודתו במשק הקיבוץ שימש כנוטר באזור הדרום, וכדרכו מילא את תפקיד זה בהתלהבות ובמסירות רבה. בתקופה זו נשא אשה ושניהם היו זוג ראשון בישוב החדש.
ביום א' באב תש"ד (20.7.1944), בהיותו בקורס של נוטרים, נספה עם עוד שניים מחברי קבוצת ניצנים שהיו עמו בקורס, בתאונת דרכים בכביש המושב באר-טוביה. הוא הובא עם שני חבריו לקבורה בבית העלמין שבניצנים. הוריו, אחיו יוסף ואחותו רחל נרצחו במאורעות השואה. במותו הניח אחריו את אשתו נחמה ובתם, שנולדה לאחר מותו.