משה יעקב - מקס-יואן סנגורסקי, בנם של לואיס-לייב ואננה-חנה סנגורסקי, נולד ב-15.06.1908 באיסטנבול, אח לאדית-יהודית.
ב- 1936 המשפחה עלתה לארץ ישראל, והתגוררה בחיפה. ב-1938 מקס-יואן שינה את שמו למשה-יעקב.
האב ובנו עבדו בתחום הספנות: האב - מנהל סוכנות של חברה להובלה ימית ושותף בבעלות על האונייה "חנה". מקס-משה – סוכן אוניות בחברת ספנות "קית' הולמן" בלונדון, הגיע לראשונה לארץ ישראל בשנת 1933. משה יעקב הצטרף כ-כלכל/גזבר להפלגותיהן של אוניות מטען/נוסעים בשרות חברות ספנות שונות. משנת - 1939 עבד בשירות חברת הספנות "הלויד הימי הארץ-ישראלי", שמטרתה להפעיל אוניות עבריות עם צוות יהודי ודגל עברי. הוא הוצב כגזבר באונייה "הר ציון", אשר עם "הר כרמל" היו האוניות הארץ-ישראליות הראשונות בבעלותה של החברה. האוניות הפליגו לים התיכון, לים השחור ולצפון אירופה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויסה "הר-ציון" לצי הסוחר הבריטי, והפליגה גם לבריטניה. בשנת 1940 נטלה חלק במאמץ השיירות באוקיינוס האטלנטי, לפרוץ את המצור הימי ששמו הצוללות הגרמניות על בריטניה. בכ"ח באב ת"ש (31.8.1940), כאשר "הר-ציון" היתה בדרכה מליברפול לארצות-הברית, נפגעה על-ידי צוללת גרמנית וירדה למצולות. 36 ימאים, 17 מהם ארץ-ישראלים, טבעו; משה ביניהם.
משה יעקב סנגורסקי היה בן 32 בנופלו; הותיר אחריו הורים ואחות. לאחר נפילתו המשפחה חזרה לאיסטנבול; לימים שלושתם נקברו שם בבית הקברות הישן.
משה יעקב סנגורסקי הינו חלל אשר מקום קבורתו לא נודע. זכרו הונצח בלוח זיכרון מס' 56 באנדרטת טאוור-היל בלונדון, באתר ההנצחה לימאי הצי הסוחר הבריטי בחיפה, ובגן הנעדרים ממערכות ישראל שבהר הרצל.
על הקורות את "הר-ציון" ונסיבות טביעתה פורסם בספר "הכובשים בים נתיבה". על האזכרה לנעדרים נכתב בבטאון ההסתדרות הציונית העולמית "העולם".