עזריאל-יודא ברייער נולד ביום י"ד באב תרצ"ב (16.8.1932) בווינה בירת אוסטריה, בנם של יחיאל-מיכל ברייער ולאה-מרים לבית לינדנפלד. אביו היה חזן ושו"ב בבית הכנסת קהל עדת ישראל (השיף-שול), עד להריסתו בליל הבדולח. היה הילד השביעי מבין 11 ילדי המשפחה.
ביום 21.11.1939 עלה עם הוריו ושמונה מאחיו ואחיותיו לארץ-ישראל באניה "גליל". המשפחה התגוררה בשכונת בתי אונגרין בירושלים ועזריאל המשיך את לימודיו מה"חדר" בישיבת "שומרי החומות". בהיותו בן חמש-עשרה, בספטמבר 1947 הצטרף לשורות הלח"י.
ביום י"ב באדר א' תש"ח (22.2.1948) הגיעו חיילים ושוטרים בריטים בשלוש מכוניות תופת לרחוב בן-יהודה שבמרכז ירושלים, הפעילו את מטעני הנפץ וירו בעוברים ושבים ללא הבחנה; בתים נהרסו ואנשים רבים נפגעו ונפלו. כגמול על מעשי הזוועה הללו הטמינו חברי המחתרות הלוחמות מוקשים שהופעלו כנגד רכבים צבאיים ופגעו בחיילים בריטים.
בעקבות הפעלת מוקש ברחוב שבטי ישראל, הגיב הצבא הבריטי ביריות אל עבר שכונת בתי אונגרין. עזריאל, שעמד במקום האירוע כצופה מטעם לח"י, נפגע מכדור ונפל. בתחילה הובהל לביתו, אך באותו היום מפצעיו הוא נפטר מפצעיו. היה בן 15 במותו.
עזריאל-יודא ברייער הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בהר-הזיתים. הותיר אחריו הורים, אחים ואחיות.