שמעון אבל, נולד בשנת 1911 בהיידוצישוק, עיירה ליד וילנה. בנם של אלתר וחיה פסיה לבית פריידרסון, אח ליצחק, לשרה ולטובה-גיטל (חמדה)
שמעון ואחותו חמדה למדו והתחנכו בבית הספר "תרבות" שהוקם בעיירתם. הם היו חדורי הכרה ציונית והשתייכו מנעוריהם לתנועת "החלוץ הצעיר", בה היה שמעון חבר במזכירות התנועה.
במחצית שנות השלושים גויס לשורות הצבא הפולני.
ב-1938 השתתף עם חברתו רחל-שושנה בקיבוץ ההכשרה של תנועת "החלוץ" בוולוקומפיה, ליד וילנה. שנה לאחר מכן ב-1939 עלו יחדיו לארץ-ישראל. הם קבעו את מקום מגוריהם בפתח תקווה, בה נישאו ב-30.10.1940 ובה נולדה בתם.
שמעון מצא מקום עבודה, הצטרף לארגון ההגנה והיה פעיל בפלוגת "הפועל". במלחמת העולם השנייה נענה לקריאת המוסדות הלאומיים וב-4.3.1941 התגייס לשורות הצבא הבריטי. הוא הוצב בפלוגת הנהגים 68, פלוגה בריטית מעורבת, וכאשר התרחב מעגל המתגייסים פוצלו היחידות המעורבות והוא שויך אל פלוגת מובילי המים מס' 6 (179).
באפריל 1942 הוקמה פלוגת ההובלה 462 ושמעון הועבר אליה. היחידה הורכבה מחיילים ותיקים אליהן נוספו מתגייסים חדשים. ביולי 1942 יחידה זו סייעה למערך הלחימה של המחנה השמיני בקרבות הבלימה נגד המתקפה של רומל בחזית אל-עלמיין. לאחר מכן הועברה לסוריה, אולם נקראה לשוב ולסייע בחזית אל-עלמיין. מחודש ספטמבר הובילה גייסות, מוקשים ודלק תוך כדי התקדמות עם הכוחות הלוחמים ללוב, והחל בדצמבר 1942 פעלה היחידה בקו טוברוק-בנגזי והובילה דלק ותחמושת למחנה השמיני שרדף אחר האויב.
בכ"ה בטבת תש"ג (2.1.1943) נפל שמעון אבל בקרב בחזית לוב, והובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי הבריטי בבנגזי. בן 31 היה במותו. שמעון הניח אחריו אישה, בת ואחות.
סיפור חייו של שמעון אבל, מופיע באופן חלקי, באתר יזכור של משרד הביטחון.
תמונתו וקורותיו הושלמו בשנת 2024 ע"י מתנדבי ארגון 'לתת פנים לנופלים'