סעדיה נולד בשנת תרס"ה (1905) בתימן להוריו דוד ויהודית. בשנת תרפ"ב (1922) עלה לארץ-ישראל והתגורר בשכונת התימנים שעריים שליד רחובות. בשנת 1915 נולדה אחותו, יונה. סעדיה נשא לאישה את שושנה ונולדו להם שני ילדים.
על פי מה שנכתב בעיתוני התקופה 'דבר', 'הבוקר', 'הארץ' ו'המשקיף' ב- 12- 13 פברואר 1939, סעדיה היה חבר נאמן ומסור ב'מכבי יהודה' ברחובות וארגן את בני שכונתו שעריים להצטרף לקבוצה. הוא היה שחקן בקבוצת הכדורגל 'מכבי רחובות', ובתחרות הליכה של 20 ק"מ זכה בתואר 'רבן ההליכה'.
סעדיה היה חבר ב'ארגון השומרים', שמר כשנתיים בפרדסי כפר אהרון, הסמוך לנס ציונה, ונודע כשומר אמיץ. בפרוץ מהומות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט נתמנה על ידי 'ארגון השומרים הכללי' לאחראי על אזור השמירה כפר אהרון - נס ציונה, ומילא את תפקידו במסירות ובאומץ.
בליל כ"ג בשבט תרצ"ט (12 בפברואר 1939) שהה עם חברו לשמירה זלמן קרופ בצריף עץ השייך למשפחת טוניס בשכונת הצריפים שבדרום נס ציונה. בשעה 23:20 ניגשו שישה או שבעה ערבים חמושים אל חלון הצריף ודפקו בו דפיקה קלה. סעדיה קם ממקומו, והוא נורה מיד כמה יריות ונפגע משני כדורים, בלב ובזרוע. הוא נהרג במקום וגופתו הועברה לבית חולים הדסה בתל אביב. חברו לשמירה השתטח וחייו ניצלו. הפורעים המשיכו לירות גם על דיירי הצריף השכן של משפחת אקסלרוד, שחלקם נפצעו, ועל צריף נוסף. מחקירת המשטרה עלה כי עקבות המרצחים הובילו לשכונת הפחים הבדואית טרבלוס שליד נס ציונה.
הלווייתו של סעדיה החלה בהשתתפות מאות אנשים ב"בית הפרדס" בנס ציונה, שבה הוכרז על ביטול מלאכה לאות אבל. שם הספידו אותו יו"ר ועד המושבה, נציג מועצת הפועלים והרב המקומי. משם יצא מסע ההלוויה לעיר מגוריו – רחובות, לבית הכנסת "תלמוד תורה" בשעריים, שם נישאו הספדים של חברים, של מוכתר שעריים ושל יו"ר המועצה.
סעדיה, בן 34 בנופלו, הובא למנוחות בבית העלמין הישן ברחובות.
הניח הורים ואחות, אלמנה, שושנה, ושני ילדים.
בעתון 'דבר' נדפסה רשימה לזכרו ועל נסיבות נפילתו.
בספר 'נס ציונה תרמ"ג - תשי"ג' פורסם סיפור חייו.
תמונתו אינה איכותית ושם אמו חסר באתר יזכור של משרד הבטחון.
תמונה נוספת שלו אותרה וכן שם אמו בשנת 2025 ע"י מתנדבי ארגון "לתת פנים לנופלים"