גרשון גינטר מרמורשטיין נולד ביום כ"ח בתמוז תרע"ג (2.8.1913) בבון, גרמניה. בנם של אדולף וולף מרמורשטיין ואידה יעקובי לבית גולדשמידט, אח לאילזה והיינץ. הוא גדל והתבגר במרכזה של בון, משפחתו התגוררה בבית מגורים ומסחר שהיה בבעלות אביו בכיכר העיר. האב היה בעל זיכיון של חברת אופנה לאביזרים נלווים. לאחר סיום לימודיו בבית הספר היסודי והתיכון גינטר המשיך ללימודים אוניברסיטאיים.
באמצע שנות השלושים עם עלית היטלר לשלטון, משפחתו הגרעינית והמורחבת החלה לחפש דרכים להגר מגרמניה. גינטר הצטרף להסתדרות האקדמאים הציוניים ("ה.צ.א") וביום 3 באוקטובר 1934 הגיע לתל אביב על סיפון האונייה "איטליה".
בראשית דרכו בארץ היה חבר באחת הקבוצות בקיבוץ "שער הנגב", הקבוצה התפרקה לבסוף בשל חוסר לכידות אידאולוגית שכן חבריה ראו במסגרת השיתופית תקופת מעבר בלבד. גרשון, התיישב בגדרה, שם עבד כפועל חקלאי במשקי האיכרים וכטפסן בבנין.
עם פרוץ מאורעות תרצ"ו (1936), הצטרף לשורות ה"הגנה" והתגייס לחיל הנוטרים. הוא שירת ב"משמר הנע"-הזרוע הניידת של משטרת היישובים העבריים. תחילת דרכו היתה בהגנה על קדוחי הנגב, כעבור זמן עבר לשומרון. בזכרון יעקב ובגבעת עדה היה אחראי על קבוצת הנוטרים, לאחר מכן הועבר לעקרון, שם פיקד על התחנה בדרגת קורפורל. גרשון היה צעיר גבה קומה, חביב ואהוב על משפחתו, על חבריו ועל אנשי המושבה. כל אותם ימים, גילה דאגה רבה למשפחתו שנותרה מאחור.
משפחתו בגרמניה ניסתה להשיג אשרות עליה לארץ ישראל בכל דרך, אולם נתקלה בקשיים רבים: הבקשה עבור אחיו הצעיר, היינץ, לא התקבלה, אחותו אילזה עברה לקלן ולא היה באפשרותה לקבל אישור, והוריו כפי שעולה ממכתביהם תלו את כל תקוותיהם להצלה בגינטר.
ביום כ"ד באב תרצ"ט (9.8.1939) יצא גרשון עם ארבעה נוטרים נוספים לבדוק את הדרך בין עקרון לחולדה. בדרכם חזרה עלה רכבם על מוקש רב עוצמה. גרשון ועוד שניים מחבריו, משה וולגר וזאב ריפשטיין, נהרגו במקום, השניים האחרים נפצעו. אחד מהם, חנוך ברוד נפטר מפצעיו בו ביום. גרשון וחבריו הובאו למנוחות בקבר אחים, בבית העלמין בגדרה.
עם מותו התקוות להצלת המשפחה נגדעו, אביו אדולף ואחיו היינץ שנשלחו מבון נרצחו, אימו אידה ואחותו אילזה שנשלחו מקלן גם הן נרצחו.
סיפור חייו מופיע באופן חלקי באתר "יזכור" של משרד הבטחון
סיפור חייו הושלם בשנת 2026 ע"י מתנדבי ארגון "לתת פנים לנופלים"