בן שמואל נפתלי ואטקה. נולד ב-22 במאי 1906 בכפר בוז'בו שבנפת ויזנה בפולין. בנעוריו היה חבר בתנועת הנוער של "צעירי ציון". ב-29 באפריל 1926 עלה לארץ-ישראל וכאן הצטרף לקבוצה שעשתה במחנה הכשרה ברחובות. היה צעיר שופע בריאות ורעננות, מקפיד על סדר וניקיון ומוכשר לעשות כל מלאכה. הוא היה העגלון הראשון במחנה וניצח על עבודות אחראיות כקידוח, נטיעות וכיו"ב. אחד החברים שהגיע אחריו למחנה מעיד: "לעיני החדש היה הוא סמל האדם העובד, בעל גוף המוצק והשרירים המתוחים, השליט על 'כינורו', הטורייה. והמחולל בה פלאות". כשעלו חברי ההכשרה לנקודתם הקבועה, שהיתה לקיבוץ "גבעת ברנר", היה יעקב ראשון שבא לעבוד בישוב החדש וראשון שנטה בו את אוהלו. הוא קדח באר והניח את צינור המים לקיבוץ. לאחר זמן מה יצא את הקיבוץ כדי לחפש לעצמו דרך אחרת בחיים והתגורר בחיפה, אבל המשיך לקיים קשר אמיץ עם הקיבוץ וחבריו ומפעם בפעם אף התגייס לעבודה במשק. בנובמבר 1934 התחתן עם חוה. בשנת 1937 ולאחר חמש שעות היעדרות שב לגבעת ברנר לצמיתות ועמו אישה ובת. זמן מה לאחר שחזר עמד הקיבוץ לשלחו להנהלת עבודה בסדום. אף על פי שהעבודה היתה כרוכה בפרידה ממושכת ממשפחתו ומחבריו קיבל אותה על עצמו, אך לא הספיק למלאה.
בי"ח באלול תרצ"ח (14.9.1938) הצטרף יעקב, שהיה חבר ה"הגנה" מאז עלייתו, כמלווה למכונית משא שהעבירה אספקה מתל-אביב לרמת-רחל ובדרך ליד הכפר קוביבה, שבאזור רחובות, נורה מן המארב. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין של גבעת ברנר. הניח אישה-חוה וילדה-תמר, בת שנתיים.
חברי גבעת ברנר הוציאו חוברת לזכרו וימים רבים לאחר נפילתו היו ילדי הקיבוץ אומרים על מי שמקובל עליהם כשומר גיבור "הוא שומר כמו יענקיל".
ארבעה מאחיו ואחיותיו עלו לא"י. אחיו מנחם ואחותו דינה ניספו בשואה בויזנה שבפולין.
שם אמו וסיפור חייו חסר פרטים, באתר "יזכור" של משרד הבטחון.
שם אמו וסיפור חייו הושלם בשנת 2026 ע"י מתנדבי ארגון "לתת פנים לנופלים"