רוברט מרקס נולד לפאולה ואהרון שלייפשטיין ב-1895 בלונדון, חמישי ואחרון במשפחה. בבגרותו שינה שם משפחתו ל-מרקס, ומאוחר יותר אף עיברת את כל שמו לפנחס בן-אריה. (לעיתים נקרא גם "בובי".)
במלחמת העולם הראשונה התגייס רוברט לצבא הבריטי, לחם בחזית צרפת ושירת גם במצרים. בדצמבר 1917 נכבשה ירושלים על ידי הבריטים, וב-11 בחודש נכנס הגנרל אלנבי בשערי העיר העתיקה. רוברט היה בתפקיד שיטור באירוע זה, וכך כתב במכתבו הביתה: "אולי זה יתן לכן קצת נחת לדעת שהייתי בין החיילים היהודים הראשונים שנכנסו לעיר. הייתי שם בתפקיד שיטור ביום בו היא שוחררה".
באוגוסט 1918 סופח רוברט לאחד מחמשת "הגדודים העבריים" בצבא הבריטי, שהוקמו ביוזמת ז'בוטינסקי וטרומפלדור (הרעיון המקורי היה של רוטנברג ובורוכוב): הגדוד ה-38 של קלעי המלך. במסגרת קרב באום-א-שורט אשר בבקעת הירדן, השתתף רוברט בפטרול לילי ונפצע אנושות מירי התורכים. חברו לנשק, טוראי גורדון, מיאן להפקירו ונשאו תחת מטר כדורים אל עבר הכוחות הבריטיים. באותו יום, כ' באלול תרע"ח (28.8.1918), מת רוברט מפצעיו ולמחרת הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי הבריטי בהר הצופים בירושלים. בן 23 בנופלו.
וכך כתב קולונל פאטרסון בספרו "עם הגדודים העבריים בפלשתינה" אודות קבורתו של רוברט מרקס: "לצערנו, פציעתו של טוראי מרקס הייתה אנושה. הוא הצטרף לגדוד שלנו רק שלושה ימים קודם לכן וזה היה המגע הראשון שלו עם התורכים. לפני שהגיע אלינו הוא שירת בצרפת ובחזיתות אחרות, וחווה קרבות רבים וקשים ללא פגע. הענקנו לו קבורה מרשימה בבוקר למחרת נפילתו, כשפניו כלפי ירושלים. מהנקודה בה עמדנו סביב קברו, ניתן היה לראות את המגדלים המחודדים של הר הזיתים".
רוברט מרקס הונצח בספר "יזכור" של מכון ז'בוטינסקי וב"בית הגדודים" באביחיל.
פרטי חייו של רוברט מרקס וקורות חייו מופיעים באופן חלקי, באתר יזכור של משרד הביטחון.
סיפורו נחקר והושלם בשנת 2018, על ידי מתנדבי "לתת פנים לנופלים".