מרדכי מרטין, הצעיר מבין שלושת ילדיהם של אברהם וברטה לבית ברמן, נולד ב- יב' תשרי תר"פ (6.10.1919) בבינגן שבגרמניה.
מרדכי עלה ארצה באונייה "גליל" ב-17.1.1938, מספר חודשים אחרי אחיו קרל-יחיאל. האח הצטרף לקיבוץ עין חרוד, ומרדכי התחנך במסגרת חברת הנוער בקבוץ בית השיטה. מאוחר יותר יצא עם חבריו לצפון ים המלח, להקים את קיבוץ בית הערבה. כבן לאיכר מרדכי ראה בחקלאות המשך טבעי לדרכה של המשפחה. היה צעיר עליז, פשוט בהליכותיו, ישר דרך ומעורה בחיי החברה.
באוקטובר 1941 התנדב מרדכי לצבא הבריטי, הוצב בפלוגה 462 של חיל התובלה, והשתתף בין היתר בקרבות במדבר המערבי. מתוך מכתב אל החברים בקיבוץ בסוף דצמבר 1942: "חודשיים ימים של עבודה מפרכת, של נהיגה בדרך לא דרך, של פחד מתמיד ממוקשים והפצצות ושל געגועים עזים לארץ." בהמשך סיפר שהתהפך פעמיים עם משאית עמוסה פצצות ויצא בריא ושלם.
כאשר חזית המלחמה בין הכוחות האנגלים והגרמנים עברה מערבה וסכנת הפלישה הנאצית לארץ ישראל חלפה, הוחלט לשתף את היחידה בפלישה לאיטליה. היחידה הועברה לאלכסנדריה שבמצרים, שם צוידה מחדש וקיבלה כלי רכב חדשים. ערב פסח תש"ג כתב מרדכי:" את הסדר אערוך ברכבת, בדרכי מהארץ. הנני מאד מצטער שלא אוכל להיות יחד אתכם. ממהר אני למפקד הנסיעה. חג שמח לכולם, מוטקה."
ב-29.4.1943 לאחר חג הפסח, יצאה מנמל אלכסנדריה לאי מלטה שיירה של כשלושים אניות. בראשה הפליגה אוניית התובלה "ארינפורה" (Erinpura), ועל סיפונה פלוגה 462. יומיים לאחר מכן (כ"ז ניסן תש"ג), אותרה השיירה על ידי מטוס אויב, ולעת ערב הופצצה על ידי מטוסי קרב גרמנים. ה"ארינפורה" נפגעה ישירות פעמיים וטבעה תוך כארבע דקות.
על התנהגות החיילים במים העידו: "גם בהיאבקות עם גלי הים לא נפלה רוחם, אחד עזר לשני. שחיינים מובהקים גילו גבורה עילאית – לא פסקו מלחתור ולהציל. מעל הרעש בקעה שירת עידוד." הקצין היהודי שניצל אמר: "עם שיש לו נוער כזה לא ימות לעולם." המפקד האנגלי אמר: "חיילים אמיצים כאלה טרם ראיתי." מאה שלושים ושישה מחיילי הפלוגה נספו בים ומקום קבורתם לא נודע. מרדכי היה ביניהם, בן 24 במותו.
בדברי חברים לזכרו נאמר: "חבר מסור ושקט, בעל לב נאמן רוטט וחם. בצבא סיפרו על חיל צנוע, אשר לועג לפחד המוות, ובלהות המלחמה לצחוק הן לו."
אנדרטה לזכרו של מרדכי וחבריו הוקמה בהר הרצל בירושלים, והיא מעוצבת כאנייה בפינתה של בריכת מים רדודים המסמלים את הים. בשולי הבריכה שקועים 137 לוחות זכרון, בהם חרוטים שמות החללים (כולל חייל שמת מפצעיו ונקבר בלוב).
מרדכי הניח אחריו את אחיו קרל-יחיאל. הוריו וסבתו אמלי ברמן ניספו בטרזינשטאט, ואחותו הבכורה רות נספתה בסוביבור.