שמעון טורנר בן יצחק ולאה, נולד ביום כ"א באלול תר"ץ (14.9.1930) בעיר משאנה דולנה, פולין.
שמעון התחיל ללמוד בבית-ספר עממי פולני. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט עם הוריו לאוקראינה, שם המשיך ללמוד במשך חודשים אחדים בבית הספר.
עם פלישת הרוסים לאוקראינה, גורש שמעון יחד עם כל משפחתו ליערות בצפון סיביר. שם ביערות סיביר, כילד, הוכרח לעבוד בעבודות כפייה כדי לסייע למשפחתו.
במהלך שהיית המשפחה בסיביר, נפטר אביו.
בעקבות הסכם שנחתם בין סטלין לשיקורסקי, ניתנה חנינה ליהודי פולין שהיו במחנות עבודה בסיביר . שמעון שחסך משכר עבודתו, יצא עם משפחתו לקרבת גבול פרס, כדי להימלט דרכו ולהגיע לארץ-ישראל. הבולשת הרוסית הרגישה בדבר, והכריחה את המשפחה לחזור לתורכיסטן.
לבסוף, בעזרת השלטונות הפולניים, הצליח להשיג רישיון לצאת בשיירת ילדי שארית הפליטה דרך טהרן לארץ ישראל. פעמיים עיכב את יציאתו בגלל מחלת אחותו שלא רצה לצאת בלעדיה אך לבסוף נענה לשידולי אמו שיציל את נפשו וישתדל להכין גם להן אפשרות לעלות ארצה.
שמעון עלה ארצה עם ילדי טהרן ב-1943, שהה זמן-מה במקווה ישראל, במוסד דתי של עליית-הנוער בפתח תקווה, ואחר-כך למד ב"ישיבה" בבני ברק ולעתים קרובות שלח חבילות-מזון למשפחתו. כדי להכין את האפשרות להעלות את המשפחה, עזב את ה"ישיבה" והתחיל לעבוד באריגה.
שמעון הצטרף לשורות ה"הגנה" ומראשית מלחמת-העצמאות היה בשירות פעיל בפלוגה הדתית בחטיבת "אלכסנדרוני". השתתף כמקלען בקרבות לוד, רמלה, ירושלים והנגב בדרגת סגן מ"כ ואחר-כך מ"כ ונודע כמפקד בעל כושר ארגון, שידע כיצד לפקד על חייליו.
בעת מבצע "חורב", נערך מבצע "חיסול" נגד "כיס פלוג'ה", שבו היתה נצורה חטיבה מצרית. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל-מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים ותקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בתוך הכפר. בקרב זה נפל, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948). נקבר בפלוג'ה.
לאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
סיפור חייו של שמעון טורנר מופיע באתר יזכור של משרד הביטחון, תמונתו חסרה.
סיפור חייו נחקר ותמונתו נמצאה על ידי מתנדבי "לתת פנים לנופלים" בשנת 2018 לאחר חקר ואיתור משפחתו בארץ.