ישראל לייב גורה, בן יצחק ופאשע, נולד בבכ"ח ניסן תרע"ד (24.4.1914) בעיירה לאפי בפולין. ישראל ספג בביתו תרבות דתית וציונות. בנעוריו הצטרף לתנועת-הנוער "החלוץ" איתה יצא להכשרה באושבינצ'ים שבפולין, למשך 27 חודשים. ישראל עזב את ורשה ב-25.1.37 ועלה לארץ באונייה ירושלים שהפליגה מטריאסטי שאיטליה.
ב 1.2.37 הגיע לחיפה והתיישב בראשון לציון עם קבוצת "השדה". אנשי הקבוצה עזבו את ראשון לציון כדי להקים את הישוב "שדה נחום", אך ישראל לא הצטרף אליהם ונשאר להתגורר בראשון לציון.
בראשון לציון, עבד ישראל כפועל בחקלאות, מפעל גביש, וחלוקת לחמים במאפיה. בנוסף, מספרת משפחתו, היה ישראל- לייב בחור פעיל ומעורב מאד בחברה ובכל נושא ציבורי ולאומי. כך היה פעיל בשורות ה"הגנה", מעורה מאוד וחבר במועצת פועלי ראשון לציון, בהנהלת אגודת הספורט "הפועל", חבר ב"חבל ימי לישראל" ועוד.
מהידוע על משפחתו של ישראל- הוריו ואחותו לא שרדו את השואה ונרצחו במחנה טרבלינקה.
ב 29.1.1941 נישא ליונה לבית ליס. הזוג התגורר בראשון לציון ונולדו להם שני בנים מנחם ויצחק.
עם החלטת עצרת האו"ם ב- 29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות ופרוץ הקרבות, התגייס ישראל לצבא. ב-31.5.1948 במהלך נסיעה באוטובוס של חברת דרום יהדה בקו תל אביב- רחובות, באזור בית דגן, חשש הנהג ממטוס אויב שחג מעליהם. אנשי האוטובוס ברחו כדי להסתתר בפרדס בית שוקרמן, באזור בית דגן ונקלעו לשדה מוקשים. 11 אנשים נפצעו וביניהם ישראל
הפצועים הובאו למרכז רפואי "הדסה" בתל אביב. ישראל נפצע פצעים אנושים. עד שמת מפצעיו ביום כ"ב באייר תש"ח (31.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בראשון לציון. הניח אישה ושני בנים.
פרטי חייו וקורותיו מופיעים באופן חלקי, באתר יזכור של משרד הביטחון.
סיפור חייו של ישראל – לייב גורה, נחקר והושלם, בשנת 2018, על ידי מתנדבי "לתת פנים לנופלים"