אורי אוטנהיימר איתן

אורי-אריך, בן בכור ליוסף ומינה אוטנהיימר, נולד ב-כ"ז טבת תרפ"א (7.1.1921) בשטוטגרט שבגרמניה, אח לבצלאל פרנץ.

אביו היה בעל חברה למסחר בעץ בשטוטגארט, ומצבה הכלכלי של המשפחה לפני המלחמה היה טוב מאוד.

אורי היה ספורטאי מוכשר ב"מכבי שטוטגארט". עוד בילדותו היתה ארץ ישראל בליבו ובמחשבותיו. חבר-נעורים (דן מס מקיבוץ מעברות) מספר על מסיבה שנערכה בגרמניה, ונושאה גבורה יהודית אלמונית: "בגמר המסיבה ניגש אלי אורי - הוא היה עוד ילד - ושאל אותי, אם גם אנו נוכל להיות גיבורים כאשר נהיה בארץ ישראל".

אורי עלה ארצה ב-30 לאוגוסט 1937 באניה "גליל" במסגרת עליית הנוער, והגיע לקיבוץ אפיקים עם חבורה של יוצאי גרמניה. היה בין שוחרי התרבות ומעמיקי הדעת שבחבורה, ונהג לפי שיטה וסדר בכל תחומי הלימוד. אורי גם התערה יפה בחיי החברה, והיה פעיל בוועדות שונות. עם היותו שקוע בפעילות זו, דאג למשפחתו שנותרה בגרמניה, להצלתה ולהעלותה ארצה.

ב-1940 עלה לארץ אחיו הצעיר פרנץ. אורי דאג לו מרגע שהגיע, טיפל ברישומו לבית ספר חקלאי בפרדס חנה, ואחר כך לבית הספר החקלאי "כדורי". עוד קודם לכן, לפני פרוץ המלחמה, ההורים הגיעו לארץ לביקור אולם חזרו לגרמניה כדי לנסות להציל את רכושם. נסיונותיהם להגר מאוחר יותר לצפון אמריקה לא צלחו אף הם. ב-1.12.1941 הם נשלחו לריגה שם מצאו את מותם ב-26.3.1942. גם בני משפחה נוספים של אורי, ובהם סבתו ודודיו, נרצחו בשואה. לזכר המשפחה, הונחו "אבני נגף" לאביו ולאמו ליד ביתם בעיר שטוטגארט ב-29 אפריל  .2010

לאחר תקופת עבודה בקיבוצים משמר העמק ומרחביה, הצטרף אורי בכרכור לקבוצה אשר הקימה ב-2 נובמבר 1945 (יום השנה להצהרת בלפור) את קיבוץ "להבות", לימים – להבות הבשן. כך כתב במכתבו מימיו הראשונים במקום: "כבר עברו עלינו יומיים-שלושה ונדמה כאילו שבועות אנו יושבים כבר כאן. המקום כה מוכר כאילו תמיד חיינו פה. הרבה התרחש ביומיים אלה משום שכל דבר קטן כאן הוא מאורע חשוב ובעל ערך." גם בקיבוץ החדש המשיך אורי להיות רב-פעלים, והקים את הצריפים הראשונים הודות לכשרונו בנגרות.

לימים, תיאר אחד מחבריו את אורי בתקופה זו, במסגרת הספד עליו: "מרצך לא השלים עם העבודה היומיומית, וביזמתך הוקם המפעל העצמאי שלנו. תמיד פגשתיך בעבודה שופע חידושים והמצאות...רעיונות ותוכניות. כשהייתי מזדמן לחדרך, זה פרי עמל-נמלים, הייתי מתפעל מהחוש האסתטי שלך."

בתקופה זו חי אורי בזוגיות עם תמר ביכלר מכרכור. הוא הגיש בקשה עם אחיו לשינוי שמותיהם: מ-אוטנהיימר ל-איתן, מ-אריך ל-אורי, מ-פרנץ ל-בצלאל.

ב-כ"א בכסלו תש"ו (26.11.1945) עקב פעולות חבלה אנטי-בריטיות במסגרת "תנועת המרי העברי", הטילו הבריטים מצור על קיבוץ גבעת חיים כדי לערוך בו חיפוש. מיד נשלחו הודעות לישובי הסביבה ויהודים רבים החלו לזרום לכיוון. "ההגנה" ריכזה מאות מתנדבים במגמה לפרוץ את המצור, לחבור לקיבוץ ובכך למנוע את החיפוש. כאשר המו"מ עם הבריטים נכשל והמתנדבים החלו בריצה לקיבוץ, פתחו הבריטים באש לעברם. שבעה נהרגו, ביניהם גם אורי אשר במקרה חזר יום לפני כן מ"להבות" לכרכור. הוא נפל ליד גדר גבעת-חיים, הועבר לבית-החולים בחדרה, שם נותח ומת. בן 24 היה בנופלו.

חברו מילדות כתב לזכרו: "אורי העלם - בהיר הנפש וחסון הגוף.....רע מילדות בשדות אירופה הרחוקים, ידיד בימי העלייה שלנו, אח למאמצי החיים החדשים, חבר למפעל חברים, ושותף לתלאות יצירה של קיבוץ בנפתוליו. יוצר בידיו ובמוחו את ההתנחלות בקרקע הגליל, ואוהב אהבה עזה ולוהטת כל צבע קורן, כל אור מהבהב, כל צליל בוקע... וגובר על החיים הרשעים של קלגסים למען החיים הנדלקים שנית של אחים מוצלים."

אורי הותיר אחריו את אחיו בצלאל ואת בת-זוגו תמר. האישור להחלפת שמותיהם פורסם ברשומות כשבועיים לאחר נפילתו. אחיו בצלאל איתן נפל בהגנה על קיבוץ נירים ביום קום המדינה. תמר נישאה לימים, ונולדו לה שני ילדים: בן שנקרא בצלאל ע"ש אחיו של אורי, ובת שנקראה דינה-אורית ע"ש אורי.  

 לזכר המשפחה, הונחו "אבני נגף" לאביו ולאמו ליד ביתם בעיר שטוטגארט ב 29 אפריל .2010

סיפור חייו של אורי אוטנהיימר איתן, מופיע באופן חלקי, באתר יזכור של משרד הביטחון.

פרטי חייו החסרים הושלמו בשנת 2017 על ידי חוקרי "לתת פנים לנופלים"