בלה פפירוביץ, בת שמואל-לייבה וחנה-אלטה לבית לוין, נולדה ב-15.9.1916 באוגוסטוב שבפולין; אחות לצבי-הירש, פריידלה, אליעזר ו-מרה.
משפחת פפירוביץ היתה משפחה אמידה אשר בבעלותה מפעל סבון, ואביה היה מהראשונים שהחזיקו רכב. המשפחה גם היתה ציונית: אחיה הירש היה פעיל מאד ב"קרן קיימת לישראל" וראש "החלוץ" בעיר, ובלה היתה ראש סניף בית"ר.
לארץ עלתה בלה עם אוניית המעפילים של בית"ר "פאריטה". ההפלגה נמשכה שישה שבועות במקום שבוע. כשהגיעה האוניה לחופי הארץ ב-22 אוגוסט 1939 נעצרו המעפילים ע"י הבריטים, ושוחררו לאחר כעשרה ימים. בלה בחרה להתגורר בירושלים, והצטרפה ל-אצ"ל. היא החלה ללמוד באוניברסיטה העברית – מתמטיקה ומדעי הרוח, ועבדה שם כספרנית. בין השאר למדה אצל פרופ' מרטין בובר, אשר גם הינחה את עבודת הגמר שלה: "אחוות עמים כבעיה סוציאלית אצל ישעיהו הנביא".
כבר ב-1941 הבינה בלה שמשפחתה נאלצה לעזוב את ביתה, וחששה לגרוע מכל. אחיה צבי הוגלה לסיביר, והיא פעלה ללא הצלחה להשיג עבורו סרטיפיקט אשר יאפשר לו להצטרף אליה. אחיה מת בסיביר; משפחתה נרצחה באושוויץ, כמו גם רבים מדודיה וילדיהם.
במכתבים שכתבה בלה לבני משפחתה המעטים אשר הצליחו להגר טרם המלחמה ל-ארה"ב, עולה כי הבינה היטב שהינה שריד אחרון. ברם, לא ניכר בדבריה כל חשש לחייה, והיא לא העלתה על דעתה שלא לקחת חלק בתקומת המדינה. במכתב מחודש מאי 1947, כתבה (ביידיש :(
"המצב בארץ מתוח, ובפרט בירושלים. כאן בערבים הכול מת. אין יוצאים לרחוב מאוחר, אפילו כשאין כאן עוצר. היו מקרים בהם סתם ירו ביהודים והודיעו שנורו בזמן שברחו, בדיוק כפי שהנאצים של היטלר היו מודיעים. בכלל, כל השיטות שלהם נגד היישוב דומות בדיוק לאלה של הנאצים. כך, לפני בערך שבועיים נורה למוות אבא לעשרה ילדים קטנים. המצב היהודי שלנו הוא יותר מקשה; עד מתי? היישוב סובל הכול, [אבל] הם לא ישברו אותנו. הם ישברו קודם את ראשיהם הם".
כחודש לאחר החלטת החלוקה ב-או"מ, נדרשו העובדים והתלמידים באוניברסיטה העברית לקחת חלק בליווי השיירות אל בית החולים והאוניברסיטה שעל הר הצופים. כך הפכה בלה, למעשה, גם לחברת "הגנה". ביום י"ח טבת תש"ח (31.12.1947), עת עברה שיירה בקירבת שייח ג'ראח, נהרגה בלה מירי מן המארב ונקברה בהר הזיתים. היא נפטרה זמן קצר לפני מועד נישואיה עם אריה זבלודובסקי, אשר במקום לטפל בחתונה – טיפל בקבורתה. בלה פפירוביץ היתה בת 21 בנופלה, "נצר אחרון" למשפחתה.
בעזבונו הפרטי של פרופ' מרטין בובר נמצאה עבודת גמר שכתבה במהלך קורס. כותרת העבודה: "אחוות עמים כבעיה סוציאלית אצל ישעיהו הנביא".
פרטי חייה של בלה פפירוביץ ותמונתה היו חסרים באתר יזכור של משרד הביטחון.
סיפור חייה נחקר והושלם בשנת 2017 ותמונתה נמצאה על ידי חוקרי "לתת פנים לנופלים"