יוסף גורטין בן הירש וחנה נולד בשנת תרע"ח (1918), ב-לוצק שבפולין.
בבית ספר התיכון למד יוסף במגמת טכנאות-שיניים. בהיותו כבן 15 הצטרף לתנועת הנוער "גורדוניה" – תנועה ציונית-חלוצית שדגלה בערכי העבודה העברית מיסודו של א"ד גורדון. שלוש שנים מאוחר יותר – מתוך כוונה לעלות לארץ – יצא יוסף להכשרה בדובנו, בזצ'וינסקה ובנמל הפולני גדיניה. ב-1936 עלה לארץ, שינה שם משפחתו לגוסטין, והצטרף לגרעין של קבוצת דייגים מיועדת לקיבוץ נוה ים שליד עתלית.
ב-1938 ביקר יוסף את אמו ואחותו בלוצק, ו"כל המשפחה התאחדה לחגוג את האירוע". ב-1940 עלה הגרעין לקרקע. במקביל, יוסף היה פעיל בהגנה ואף סיים קורס מ"מ. יוסק'ה – כפי שנקרא בפי חברים – היה חביב על כל מכריו, צמא-דעת, שוחר-מוסיקה ומחונן בקול ערב, אידיאליסט סוציאליסט וציוני נלהב.
ב-21 ספטמבר 1944, לאחר שנתיים היכרות, נשא יוסף לאשה את יפה אברמוב (לימים "זמרת המלחמות" יפה ירקוני). יפה רקדה בלהקת הבלט של גרטרוד קראוס והופיעה בבתי קפה. מספרת אורית שוחט, בתה: "למחרת חתונתו, הצטרף לשורות הבריגדה, שאך זה הוקמה. לחבריו אמר כי הקמת הבריגדה היא המתנה הכי יקרה שקיבל לחתונה. הוא רצה להילחם בנאצים ולנצח אותם. כעבור שבועות אחדים נשלח למחנה אימונים באיטליה."
לאחר אימוני הכשרה נשלחו חיילי הבריגדה להשתתף בקרבות נגד הגרמנים בצפון איטליה. במכתבו משם לרעייתו, כתב: "מסתכל אני בשעוני והשעה שמונה. עוצם אני את עיני ורואה אותך יושבת ליד הפסנתר, מורכנת ראש, ומנגנת 'את חכי לי ואחזור' לסמיונוב, כי כך נדברנו: להקדיש בשעה זו ממרחקים איש לרעהו שירה רחוקה...וקרובה. הנה עולה גם שירתי. ההגיעה עדייך?"
ביום ט"ו בניסן תש"ה (29.3.1945), במסגרת המערכה על הנהר סניו, נהרג יוסף בהיתקלות עם גרמנים. בן 25 בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי ב-ראוונה, איטליה.
אמה ואחיו של אלמנתו יפה שינו את שם משפחתם מאברמוב לגוסטין כדי להנציח את זכרו. השיר "אורי", המושר על ידי יפה ירקוני, נכתב לזכרו על ידי השחקן רפאל קלצ'קין .
פרטי חייו של יוסף גוסטין (גורטין), מופיעים באופן חלקי באתר יזכור של משרד הביטחון.
סיפורו נחקר והושלם בשנת 2018 על ידי מתנדבי "לתת פנים לנופלים"
תמונתו אותרה ע"י קרוב משפחה