ישראל בן יוסף ופרומה פלצמן נולד בבוקרשט רומניה ב-1918.
ישראל עלה ארצה כמעפיל על האניה "Astir", אשר אורגנה ע"י תנועת בית"ר במסגרת עליית "אף על פי". האניה הפליגה מרומניה בתחילת חודש מרץ 1939, עליה המעפילים סבלו למעלה ממאה ימי טלטלה בים בגלל שני נסיונות כושלים להגיע לחוף. לבסוף הצליחו לרדת לחופי הארץ ב-26.6.1939, באמצעות המפרשית "מרסיס" אשר התלוותה לאניה בנסיון השלישי. המעפילים נעצרו ע"י הבריטים, אולם שוחרו לאחר מספר ימים.
לימים התגייס ישראל לצבא הבריטי, והוצב ליחידה עברית לתובלה ("יעל"), ומאוחר יותר לפלוגה 462. הוא שירת במצרים ובמדבר המערבי. כאשר חזית המלחמה בין הכוחות האנגלים והגרמנים עברה מערבה וסכנת הפלישה הנאצית לארץ ישראל חלפה, הוחלט לשתף את היחידה בפלישה לאיטליה. היחידה הועברה לאלכסנדריה שבמצרים, שם צוידה מחדש וקיבלה כלי רכב חדשים.
ב-29.4.1943 לאחר חג הפסח, יצאה מנמל אלכסנדריה לאי מלטה שיירה של כשלושים אניות. בראשה הפליגה אוניית התובלה "ארינפורה" (Erinpura), ועל סיפונה פלוגה 462. יומיים לאחר מכן (כ"ז ניסן תש"ג), אותרה השיירה על ידי מטוס אויב, ולעת ערב הופצצה על ידי מטוסי קרב גרמנים. ה"ארינפורה" נפגעה ישירות פעמיים וטבעה תוך כארבע דקות.
על התנהגות החיילים במים העידו: "גם בהיאבקות עם גלי הים לא נפלה רוחם, אחד עזר לשני. שחיינים מובהקים גילו גבורה עילאית – לא פסקו מלחתור ולהציל. מעל הרעש בקעה שירת עידוד." הקצין היהודי שניצל אמר: "עם שיש לו נוער כזה לא ימות לעולם." המפקד האנגלי אמר: "חיילים אמיצים כאלה טרם ראיתי." מאה שלושים ושישה מחיילי הפלוגה נספו בים ומקום קבורתם לא נודע. ישראל פלצמן היה ביניהם, בן 25 במותו. ישראל הניח אחריו אב, אחות ואח, אשר עלו ארצה לאחר המלחמה (אימו נפטרה קודם לכן).
אנדרטה לזכרו של ישראל וחבריו הוקמה בהר הרצל בירושלים, והיא מעוצבת כאנייה בפינתה של בריכת מים רדודים המסמלים את הים. בשולי הבריכה שקועים 137 לוחות זכרון, בהם חרוטים שמות החללים (כולל חייל שמת מפצעיו ונקבר באיטליה).
פרטי חייו הופיעו באופן חלקי באתר יזכור של משרד הבטחון
סיפור חייו הושלם על ידי חוקרי "לתת פנים לנופלים"