יחיה כהן בן שלום ורחל (רחמה ) נולד בירושלים ב-א' ניסן תר"ף (20.3.1920) אח לפנינה. לידתו לוותה בשמחה רבה, לאחר אובדן מס' ילדים. עם פרידת ההורים, נשארה האם לגור בירושלים, בזמן שהוא ואביו עברו לתל-אביב והתגוררו בשכונת כרם התימנים. יחיא עבד במפעל "מגד".
בהיותו בן 19 , ב-30.10.1939 , שבועות ספורים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוא נענה לקריאת הישוב והתנדב לצבא הבריטי. לפי עדות בת משפחה , אמו כעסה מאד ומרוב תרעומת פנתה ללשכה הגיוס , הקימה מהומה בדרישה לשחרר אותו והצליחה בכך. אבל כעבור כמה חודשים , ב-8.8.1940 יחיה חזר והתגייס מחדש ושירת כנהג במשך קרוב ל-3 שנים רצופות הוא הוצב ליחידה עברית לתובלה("יעל") ומאוחר יותר לפלוגה 462 .
הוא שירת בלבנון, במצרים ובמדבר המערבי. כאשר חזית המלחמה בין הכוחות האנגלים והגרמנים עברה מערבה וסכנת הפלישה הנאצית לארץ ישראל חלפה, הוחלט לשתף את היחידה בפלישה לאיטליה. היחידה הועברה לאלכסנדריה שבמצרים, שם צוידה מחדש וקיבלה כלי רכב חדשים.
ב-29.4.1943 לאחר חג הפסח, יצאה מנמל אלכסנדריה לאי מלטה שיירה של כשלושים אניות. בראשה הפליגה אניית התובלה "ארינפורה" (Erinpura), ועל סיפונה פלוגה 462. יומיים לאחר מכן (כ"ז ניסן תש"ג), אותרה השיירה על ידי מטוס אויב, ולעת ערב הופצצה על ידי מטוסי קרב גרמנים. ה"ארינפורה" נפגעה ישירות פעמיים וטבעה תוך כארבע דקות.
על התנהגות החיילים במים העידו: "גם בהיאבקות עם גלי הים לא נפלה רוחם, אחד עזר לשני. שחיינים מובהקים גילו גבורה עילאית – לא פסקו מלחתור ולהציל. מעל הרעש בקעה שירת עידוד." הקצין היהודי שניצל אמר: "עם שיש לו נוער כזה לא ימות לעולם." המפקד האנגלי אמר: "חיילים אמיצים כאלה טרם ראיתי."ובסוף היום ה-1.5.1943 –כ"ז בניסן תש"ג מאה שלושים ושישה מחיילי הפלוגה נספו בים ומקום קבורתם לא נודע. יחיה היה ביניהם, בן23 במותו.
אנדרטה לזכרו של יחיה וחבריו הוקמה בהר הרצל בירושלים, והיא מעוצבת כאנייה בפינתה של בריכת מים רדודים המסמלים את הים. בשולי הבריכה שקועים 137 לוחות זכרון, בהם חרוטים שמות החללים (כולל חייל שמת מפצעיו ונקבר בלוב).
יחיה הניח הורים ואחות.
פרטי חייו הופיעו באופן חלקי באתר יזכור של משרד הביטחון
סיפורו הושלם על ידי חוקרי "לתת פנים לנופלים"