ליאו גוטפרוינד נולד ב-26.8.1920 להוריו הרמן ויוזפינה (יוספה לבית שפרינגוט), אח לארנסט בן הארבע, משפחה ציונית בעיר ימניצה שבצ'כוסלובקיה. הוא סיים שתי שנות לימוד בבית ספר למסחר ובשנת 1939, עת התגורר בעיר טרביץ' ((Trebitch בצ'כוסלובקיה, עבד בחברת א.מ. גרינברגר למסחר סיטונאי בתוצרת חקלאית. בכרטיס החייל שלו נכתב כי העיסוק שלו הוא מסחר בזרעים ודגנים, ותחביביו הם שחייה, סקי, טניס ונהיגה.
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, כשהאפשרות היחידה ליהודים מאירופה הכבושה להגיע לארץ-ישראל הייתה באמצעות העפלה לא-לגלית, הפליגו בחודש אוקטובר 1940 מנמלי רומניה לכיוון הארץ שלוש אוניות: "פאסיפיק", אטלנטיק" ו"מילוס", נושאות מעל 3000 מעפילים.
ליאו עזב את העיר טרביץ' ב- 2.9.1940, והוא ואחיו ארנסט הפליגו באונייה "מילוס". נודע כי ההורים שנשארו בצ'כוסלובקיה נלקחו למחנות ריכוז ונספו בהם.
לאחר כחודש של טלטולים בים נתפסו האוניות בידי הצי הבריטי והובלו לחיפה. כדי לשים קץ לתנועת ההעפלה החליטו השלטונות הבריטיים לגרש את מעפילי שלוש האוניות לאי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי, וב- 4.11 החלו להעלות את המעפילים לאוניית נוסעים ישנה ורעועה בשם "פאטריה". האונייה והמעפילים שעליה שהו בנמל חיפה כשלושה שבועות. בתקופה זו הכניסו אנשי ה"הגנה" מטען חבלה לאונייה, כדי להוציאה מכלל שימוש ולמנוע את גירוש המעפילים. ב- 25.11 הופעל המטען, אך בשל טעות בחישוב חוזק המבנה של "פאטריה" (או בשל טעות במיקום המטען) - התפרקה התחתית של האונייה והיא שקעה במהירות. באסון טבעו 267 מעפילים ו-172 נפצעו. ניצולי "פאטריה" הועברו למחנה המעצר בעתלית, ובהם ליאו ואחיו ארנסט.
כאשר הוכרז על הקמת הצבא הצ'כוסלובקי החופשי במסגרת הצבא הבריטי, התנדבו אליו ליאו ואחיו, וכך שוחררו מן המחנה בעתלית ב-27.8.1941. ליאו גויס בחיפה, נקבע כי הוא בעל כשירות מלאה ונמצא תחת אחריות המפקדה הבריטית המרכזית.
ב-15.9.1941 הוא חויל לצבא הצ'כוסלובסקי במרכז האימונים הצ'כוסלובקי מזרח, פלוגה 992. ב-30.9.1941 הועבר ליאו ליחידת רגלים הצ'כוסלובקית, גדוד 11 מזרח.
ב- 19.10.1941 ליאו שויך לפלוגה מס' 1 ויצא עם היחידה לשטח הלחימה בקרבת טוברוק שבמדבר המערבי בלוב, שהייתה בידי צבא בריטניה, והושמה במצור בידי הצבא הגרמני.
ב-30.10.1941 הוצבה מחלקתו בעמדת ביצורים של מכונות ירייה. בספרו של ההיסטוריון תומאן ברוד בעקבות חיילים צ'כוסלובקים במזרח התיכון נכתב כי ליאו התנדב לתפוס את העמדה במקומם של חבריו העייפים. תחת מתקפת מרגמות ומטילי רימונים הוא לא עזב את עמדתו, שנהרסה תחת פיצוץ מוקשים. ביומן המחלקה צוין כי ליאו היה טוב מטבעו.
באותו יום, ט' בחשוון תש"ב (30.10.1941), נפגע ליאו מפגיעת רסס מוקש O-113 ונפטר בזרועות אחיו ארנסט, ששירת בסמוך למקום ונקרא לשהות לצידו.
ליאו היה החלל הראשון מן הלגיון הצ'כוסלובקי במלחמת העולם השנייה. הוא נקבר באותו ערב בטקס צבאי מעוט משתתפים בבית הקברות הצבאי בטוברוק. טקס ההלוויה נוהל בעברית על ידי חברו ליחידה ובהשתתפות איש דת נוצרי (בהיעדר רב).
לאחר מותו הועלה ליאו לדרגת טר"ש.
ב-20.1.1942 קיבל את עיטור צלב המלחמה הצ'כוסלובקי (1939). ב- 7.3.1944קיבל את עיטור מדליית הזיכרון של צבא צ'כוסלובקיה. ב- 30.9.1945 קיבל את עיטור "כוכב אפריקה" של הצבא הבריטי.
ידיעות על נפילתו צוינו בעיתונים שונים, בארץ ובחו"ל.
בתחקיר שנעשה בשנת 2017 נמצא שמקום מנוחתו בטוברוק, לוב. ציון מיקום הקבר: חלקה: Plot VI שורה: Row P קבר: 8, דרגה Svobodnik.
פרטי חייו של לאו גוטפרוינד מופיעים באופן חלקי באתר משרד הביטחון, תמונתו נמצאה וסיפורו הושלם בשנת 2020, על ידי חוקרי 'לתת פנים לנופלים'.