יוסף פרידלר, הבכור בארבעת ילדיהם של ישראל וחנה, נולד ב-כ"ח תמוז תרפ"ב (24.7.1922 ) ב-רוזניאטוב שבפולין (כיום באוקראינה). בשנות העשרים עברה המשפחה להמבורן, גרמניה.
ב-14 בנובמבר 1938 (ימים ספורים לאחר ליל הבדולח), עלה יוסף לארץ באוניה "ירושלים" במסגרת "עליית הנוער". קבוצתו היתה למחזור הראשון של כפר הנוער הדתי שליד כפר חסידים. עם סיום תקופת ההכשרה, עבר עם קבוצת "אריה" לעבוד בשדה אליהו.
במלחמת העולם השנייה התגייס יוסף לצבא הבריטי, הוצב לפלוגה 462 של חייל התובלה, ושירת במדבר המערבי. כאשר חזית המלחמה בין הכוחות האנגלים והגרמנים עברה מערבה וסכנת הפלישה הנאצית לארץ ישראל חלפה, הוחלט לשתף את היחידה בפלישה לאיטליה. היחידה הועברה לאלכסנדריה שבמצרים, שם צוידה מחדש וקיבלה כלי רכב חדשים.
ב-29.4.1943 לאחר חג הפסח, יצאה מנמל אלכסנדריה לאי מלטה שיירה של כשלושים אניות. בראשה הפליגה אוניית התובלה "ארינפורה" (Erinpura), ועל סיפונה פלוגה 462. יומיים לאחר מכן (כ"ז ניסן תש"ג), אותרה השיירה על ידי מטוס אויב, ולעת ערב הופצצה על ידי מטוסי קרב גרמנים. ה"ארינפורה" נפגעה ישירות פעמיים וטבעה תוך כארבע דקות.
על התנהגות החיילים במים העידו: "גם בהיאבקות עם גלי הים לא נפלה רוחם, אחד עזר לשני. שחיינים מובהקים גילו גבורה עילאית – לא פסקו מלחתור ולהציל. מעל הרעש בקעה שירת עידוד." הקצין היהודי שניצל אמר: "עם שיש לו נוער כזה לא ימות לעולם." המפקד האנגלי אמר: "חיילים אמיצים כאלה טרם ראיתי." מאה שלושים ושישה מחיילי הפלוגה נספו בים ומקום קבורתם לא נודע. יוסף היה ביניהם, בן 21 במותו.
אנדרטה לזכרו של יוסף וחבריו הוקמה בהר הרצל בירושלים, והיא מעוצבת כאנייה בפינתה של בריכת מים רדודים המסמלים את הים. בשולי הבריכה שקועים 137 לוחות זכרון, בהם חרוטים שמות החללים (כולל חייל שמת מפצעיו ונקבר בלוב). בבית הכנסת בכפר חסידים נקבע שמו של יוסף בלוח הזכרון כחלל הראשון.
אמו של יוסף, אחיו מילן ושתי אחיותיו גיזלה ו-ססילה ניספו בשואה במחנות אושוויץ ודכאו. יוסף הותיר אחריו את אביו ישראל, אשר עבר במספר מחנות ריכוז, ניצל ועלה לארץ. עוד בהיותו באירופה לאחר השואה חיפש את בנו יוסף, תוך תקווה שלפחות אחד מילדיו ניצל, אולם התבדה. האב נפטר בתל אביב בפברואר 1968.
פרטי חייו של יוסף פרידלר הופיעו באופן חלקי, באתר יזכור של משרד הבטחון
סיפורו הושלם על ידי חוקרי "לתת פנים לנופלים"