ליפא יעקב סולוביצ'יק נולד בשנת 1896 לערך בעיירה אוזליאני, בפלך מינסק שברוסיה הלבנה, בנם של אליהו סולוביצ'יק וגיטל לבית פלדמן, הבכור בין שבעה ילדים. סבו מצד אמו, אברהם־אהרון פלדמן, היה דתי אדוק וסוחר בעל מעמד בעיירה ("גביר").
בשנת 1913 היגר אבי המשפחה לארצות הברית והשתקע שם. בארצות הברית עסק האב במסחר עורות, תחום שבו התמחתה משפחת סולוביצ'יק באירופה.
ב־3.8.1920 עלה ליפא יעקב לארץ-ישראל על סיפון האונייה "חדביאל". יחד איתו עלו דודו שמואל־דוד רבינוביץ' (רבינא) וקרוב משפחתם אליהו סולוביצ'יק (זמיר). ליפא עלה בעלייה השלישית כפועל-חלוץ, ולאחר שהות של שבועיים ביפו, ביום 21.8.1920 החל לעבוד בסלילת כביש חיפה–נצרת.
בערב ראש השנה, בכ"ט באלול תר"פ (12.9.1920), היו הוא ודודו בדרכם עם חלוצים נוספים אל כפר תבור, לחגוג את ראש השנה. בקרבת ואדי שרר הותקפה העגלה שבה נסעו ביריות על ידי כנופיית שודדים בדואים. ליפא יעקב נפצע קשה בהתקפה ובעודו מובהל לעזרה רפואית בכפר תבור, מת בחיק דודו.
התקרית תועדה על-ידי דודו בזכרונותיו: "בהיותנו לרגלי הר התבור כבר לא רחוקים מהמושבה, יצאו נגדנו ערבים יושבי-אוהלים והתחילו להמטיר עלינו אש יריות. אנחנו ענינו באש ברובה ובאקדוחים שהיו אצלנו וסרנו מעט הצידה מהדרך, באשר הפרדות נבהלו והשתוללו. תיכף שמענו שהחבר ליפא קורא: 'חברים, דומני כי פגעו בי, נפצעתי, אוי חברים, פצעוני' [..] ירדנו את ההר ושם ליד נחל קטן עמדנו, שאבנו מעט מים בדלי ונסינו להעיר את ליפא. אין קול. המשכנו לדפוק בסוסים ואנוכי מאיץ בעגלונים להביאו תיכף לרופא המושבה [..] כשבאנו למושבה והוליכו אותו לבית-המרקחת ושם כבר חיכה הרופא, בדק אותו ומצא שהוא מת ואמר – מת, אין בו חיים".
ליפא יעקב סולוביצ'יק הובא למנוחת עולמים בכפר תבור, בן כ-24 במותו. הותיר אחריו הורים, חמש אחיות ואח. לאחר מותו היגרו אמו, אחיותיו ואחיו שנותרו באירופה והצטרפו אל אב המשפחה בארצות הברית.