בן חנה (גרציה) ויוליוס בן-ציון, נכדו של מאיר קרטשבסקי (מראשוני הבונים בראשון לציון). נולד ביום י' בתשרי תרפ"ג (2.10.1922) בתל-אביב. בשנת 1927 יצא עם הוריו לקהיר, בירת מצרים ולמד שם בבית-ספר איטלקי. בשנת 1934 חזר עם הוריו לארץ והמשפחה התיישבה בראשון לציון. דניאל למד שנים אחדות בבית-ספר יסודי ואחר-כך יצא לעבוד. בסוף שנת 1940 החל לעבוד במחלקת ההנדסה של הצבא הבריטי במחנה סרפנד (צריפין). הוא התמחה בעבודות-מתכת (שרברבות, מסגרות, מכונאות), ולפי הוראות מפקדיו ב"הגנה" המשיך בעבודה עד פברואר 1948. את זמנו הפנוי הקדיש בעיקר לפעילות ספורטיבית בסניף "הפועל" בראשון לציון. דניאל השתתף בקורס ארצי למדריכים לתרבות- הגוף, בהתעמלות ובמשחקים, והוסמך מטעם המחלקה לתרבות-הגוף לשיפוט במבחני "אות-הספורט". הוא מילא את תפקידיו בצניעות ובמסירות מתוך רצון לתרום את חלקו להעלאת הכושר הגופני של הנוער העברי בארץ. נטה שכם לעבודות סידוריות וארגוניות במפעלים הספורטיביים והחברתיים של "הפועל" בראשון לציון. גם בכדורגל היה בין טובי השחקנים ואף שיחק זמן-מה ב"מכבי" ראשון לציון.
ב-24.2.1948 התגייס לפלוגה הניידת במושבה ושירת בכיתה שתפקידה היה לאבטח פועלים בפרדסים בנפת אפרים ובשירותים אחרים. עם הקמת המדינה הוצב באחד מגדודי החי"ר של חטיבת "גבעתי". השתתף בפעולות-ההטרדה של התחבורה הערבית, בפיצוץ גשרים בכביש יפו-רמלה, ובכיבוש הכפר רובין ומחנה צריפין. משנכנס לגדוד ביקש להביא תועלת גם בבקיאותו בעבודות מתכת, התנדב ליחידת החבלנים, ואחרי סיום קורס קצר יצא לפעולות קרביות. שירת גם כמקלען ובאותן מידות הפשטות והמסירות שנהג בהן בעבודה ובספורט - נהג כעת בצבא. דניאל הצטיין בדייקנותו ובאחריותו במילוי פקודות וביחס חברי ונכונות לעזרת הזולת, ואפילו איבתו לאויב המצרי ("היום צריך לדפוק בהם כראוי, אני רוצה להיות הראשון להרוג בהם", היו דבריו לפני צאתו לקרבו האחרון) נבעה יותר מתוך אהבה למולדת ולעם מאשר מתוך שנאה לאויב. אחרי ההפוגה הראשונה הועבר עם יחידתו דרומה, השתתף בפעולות פשיטה על קסטינה ובמיקושים בשטח ההפקר ליד אשדוד, ושם, בשמשו כמקלען בפשיטה על המערך המצרי באזור אשדוד, נפל אור ליום י' בתמוז תש"ח (17.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראשון לציון.
מפקדו כתב להוריו: "לכם, הורי הבן הגיבור, אנו אומרים: היו גאים על בנכם כי רק הודות לבנים כאלה הוקמה מדינת ישראל".
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
תמונתו חסרה באתר "יזכור" של משרד הבטחון.
תמונתו אותרה בשנת 2024 ע"י מתנדבי ארגון "לתת פנים לנופלים"