יוסף כהן, בנם הצעיר של אברהם ורינה, נולד ב- כ"ב בחשוון תרפ"ט (5.11.1928) בשכונת נווה-שלום בתל-אביב. כשנולד, היה משקלו נמוך בהרבה מהרגיל עד שהיה ספק אם יישאר בחיים, אך הוא גדל והיה לעלם בריא ויפה. יוסף סיים בהצטיינות את בית-הספר היסודי "תחכמוני" ואת בית-הספר למלאכה של "המזרחי" בנווה שלום. בהמשך עבד במכניקה.
מילדותו נשתבח בשקדנות בלימוד ובעבודה, במזג טוב ונוח לסביבתו, בענווה ובנכונות לעזור לחברים ולזולת בכלל בלימודים ובכל עניין שהוא, בלי להתחשב בטרדה הנגרמת לו. בלא ידיעת הוריו היה פעיל במחתרת ה"הגנה". כשהצטיין בעבודתו והוצעה לו מלגה להשתלמות בחוץ- לארץ, סירב לצאת, כי באוויר כבר הורגשה קרבת ההכרעה בגורל- הארץ.
בליל ההחלטה של עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, ב-29.11.1947, העיר את הוריו בחצות הלילה כדי לצאת לרחוב ולשמוח בשמחת האומה, כי "כבר יש לנו מדינה". למחרת ואילך כבר היה אורח נדיר בבית, כי כל ימיו ולילותיו היו קודש לשירות בעמדות-הספר של העיר.
יוסף גויס לחטיבת "אלכסנדרוני" והשתתף בכיבוש יפו וכפרי "המשולש הקטן" שליד חיפה ובקרבות אחרים. לקראת מבצע "חורב" ל"חיסול" "כיס פלוג'ה", בו היתה נצורה חטיבה מצרית, ירד עם גדודו לנגב.
יוסף לקח חלק בהתקפה שנערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל-מנשיה. ביום נר שני של חנוכה כ"ה כסלו תש"ח, פרצו כוחות "אלכסנדרוני" לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. המצרים החלו במתקפה ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בתוך הכפר.
בקרב זה נפל, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948) יוסף כהן ונקבר בפלוג'ה.
ביום י"ז בכסלו תש"י (8.12.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
הותיר אחריו הורים, אחים ואחיות.
סיפור חייו מופיע באתר יזכור של משרד הביטחון.
מסמכים נוספים התקבלו על ידי משפחת כהן בעקבות חקר לאיתור משפחתו שנערך בשנת 2018 במלאת 70 שנה לנפילת 87 הלוחמים ב"כיס פלוג'ה", על ידי מתנדבי "לתת פנים לנופלים".