יוסף יוסים

יוסף, בן שמעון ולובה-אהובה, יוסים-יתום נולד ב-סורוקה שברומניה (כיום מולדובה) בפברואר 1923.

יוסף עלה ארצה ב-14.6.1923 עם הוריו על האניה "קונסטנצה" בהיותו בן 4 חודשים. המשפחה השתקעה בתל-אביב. אביו נפטר משחפת ב-1931 והשאיר אלמנה עם שלושה יתומים צעירים: יוסף הבכור בן 8, פסיה בת 6 וישראל בן 5. יוסף גדל בבית יתומים, ובבגרותו עבד לצד אימו ואחיו בבנק "קרדיט הדדי".

ב-17.10.1041 התגייס יוסף לצבא הבריטי. לפני כן הספיק לשדך את חברו הטוב מיכאל כתר לאחותו פסיה, בבקשה "להתחתן אם לא אחזור" (לימים התחתנו קודם לנפילתו). יוסף הוצב בתפקיד נהג ליחידה עברית לתובלה ("יעל"), ומאוחר יותר בפלוגה 462. הוא שירת במצרים ובמדבר המערבי. כאשר חזית המלחמה בין הכוחות האנגלים והגרמנים עברה מערבה וסכנת הפלישה הנאצית לארץ ישראל חלפה, הוחלט לשתף את היחידה בפלישה לאיטליה. היחידה הועברה לאלכסנדריה שבמצרים, שם צוידה מחדש וקיבלה כלי רכב חדשים.

ב-29.4.1943 לאחר חג הפסח, יצאה מנמל אלכסנדריה לאי מלטה שיירה של כשלושים אניות. בראשה הפליגה אוניית התובלה "ארינפורה" (Erinpura), ועל סיפונה פלוגה 462. יומיים לאחר מכן (כ"ז ניסן תש"ג), אותרה השיירה על ידי מטוס אויב, ולעת ערב הופצצה על ידי מטוסי קרב גרמנים. ה"ארינפורה" נפגעה ישירות פעמיים וטבעה תוך כארבע דקות.

על התנהגות החיילים במים העידו: "גם בהיאבקות עם גלי הים לא נפלה רוחם, אחד עזר לשני. שחיינים מובהקים גילו גבורה עילאית – לא פסקו מלחתור ולהציל. מעל הרעש בקעה שירת עידוד." הקצין היהודי שניצל אמר: "עם שיש לו נוער כזה לא ימות לעולם." המפקד האנגלי אמר: "חיילים אמיצים כאלה טרם ראיתי." מאה שלושים ושישה מחיילי הפלוגה נספו בים ומקום קבורתם לא נודע. יוסף יוסים היה ביניהם, בן 20 במותו; הניח אחריו אם, אחות ואח.

אנדרטה לזכרו של יוסף וחבריו הוקמה  בהר הרצל  בירושלים,  והיא מעוצבת כאנייה בפינתה של בריכת מים רדודים המסמלים את הים. בשולי הבריכה שקועים 137 לוחות זכרון, בהם חרוטים שמות החללים (כולל חייל שמת מפצעיו ונקבר באיטליה).

פרטי חייו הופיעו באופן חלקי באתר יזכור של משרד הביטחון

סיפור חייו הושלם על ידי חוקרי " לתת פנים לנופלים"