אלי-אריך ביין, בנם של סנדור ופרנציסקה לבית מאיירהופר ואחיה הבכור של ליזל, נולד ב-ד' תמוז תרפ"ד (6.7.1924) ב-וינה בירת אוסטריה.
ב-21.11.1939 עלה אלי ארצה במסגרת "עליית הנוער" באוניה "גליל", והתגורר בקיבוץ בית זרע. עם סיום לימודיו בנובמבר 1941, התגייס לשירות כנוטר. ברם, אלי לא אהב את הסגנון ההיררכי, ולאחר שנה אחת בלבד השתחרר. הוא עבר לגור בתל אביב, בה עבד במכונאות ואחר כך בצבעות. בשעותיו הפנויות שקד אלי על תחום הלימודים האהוב עליו – הנדסה אווירית. הוא התחבב על חבריו. על עברו לא הירבה לספר, כי עיניו היו נשואות לעתיד.
אמו של אלי נפטרה, וב-15 מאי 1942 נשלחו אביו סנדור ואחותו ליזל במשלוח 21 מוינה ללובלין; שם נרצחו. לאור החדשות על גירוש משפחתו, הוא החליט להתגייס לצבא הבריטי, ובלבו השאיפה לנקום את נקמת אביו ואחותו. עם גמר המלחמה חזר אלי ארצה והצטרף לשירות ההגנה. חברים זוכרים שב-כ"ט בנובמבר היה שמח וגאה במיוחד. מיד לאחר מכן התנדב לשירות בפלמ"ח, והשתתף בהגנה על גבולות ת"א בשכונת התקווה ובליווי שיירות לירושלים. "אילו יכלו אבי ואחותי לראות איך אנו נלחמים סוף סוף על אדמתנו ועל עצמאותנו" – אמר לפני צאתו למשימתו האחרונה.
ביום כ' באדר ב' תש"ח (31.3.1948), ליוה אלי שיירה לירושלים שנתקעה ליד חולדה. הוא התנדב עם חבריו לעלות על הגבעות הסמוכות לשם חיפוי על משוריין ובו חברים פצועים. בפעולה זו נהרג אלי, והובא למנוחת עולמים בבית הקברות בחולדה. בן 24 בנופלו, "נצר אחרון".